אירנה נולדה ב- 6.6.1915 בכפר ליד שדליץ. אביה היה חקלאי ומאוחר יותר עבד 
כפקיד בעיריית שדליץ והמשפחה עברה להתגורר בעיר. אביה היה בעל אוריינטציה פוליטית ימנית, אמה קתולית אדוקה. בזמן מלחמת העולם השנייה דוד שלה מצד האב היה רופא-קצין בארמיה של האלר, נפל בשבי הגרמני וחזר לפולין רק בתום המלחמה.
אחרי הלימודים בגימנסיה נרשמה אירנה ללימודי צרפתית באוניברסיטת וארשה ועם סיום הלימודים נסעה לשנת לימודים בפאריס, שם התכוונה להמשיך את לימודי הצרפתית ולעשות תעודת הוראה. באוניברסיטה של פאריס נתקלה במרצים מכל אירופה, ביניהם גם מרצה גרמני שאמר לתלמידיו: "יום אחד אירופה תהיה כמו ארצות הברית." היא חזרה לפולין לפני תום שנת הלימודים בעקבות מחלה של אמה, סבינה (בתמונה למטה).
פרוץ מלחמת העולם השנייה תפס את
אירנה בהפתעה גמורה. היא גרה אז בוארשה אבל החליטה לחזור לשדליץ ולהיות עם אמה ואחיה (אביה נפטר לפני המלחמה).
בזמן המלחמה גרה משפחת זבצקי לא רחוק מהגטו של שדליץ וכאשר התחילה האקציה לחיסול יהודי שדליץ, הייתה אירנה שומעת את היריות ואת הצעקות מהגטו.
ב-24 באוגוסט 1942 הגיעה לביתה בשעת לילה מאוחרת ציפה יבלון-זונשיין, חברה יהודיה מימי הגימנסיה, ביחד עם בתה התינוקת רחל, וביקשה מאירנה ומאמה סבינה שישמרו על התינוקת עד תום המלחמה.
זופיה ואירנה קיימו את הבטחתם לציפה חברתן, דאגו לרחל'ה, או מריאנה- שמה החדש שנתנו לה וטיפלו בה כאילו היא בתם, עד סוף המלחמה.
במשך כל תקופת מנוסתה – כתבה ציפה יומן מפורט על מנת לתעד את סיפור חיסול גטו שדליץ ותיאור הימים האחרונים של הוריה שהם גם הוריו של שמעון יבלון, אחיה, שעלה ארצה כבר בשנת 1935. יומן זה מופיע באתר זה במלואו.
בעלה של ציפה, יעקב זונשיין, והוריה אהרון ויוספה יבלון נספו בזמן האקציה הגדולה לחיסול יהודי שדליץ שהתרח שה ב-22-25 באוגוסט 1942. ציפה הצליחה לשרוד לבדה עוד מספר חודשים ב"גטו הקטן".
כאשר נודע לשמעון שהתינוקת שרדה את מוראות השואה – הוא פנה לסוכנות היהודית שיעזרו לו להביאה לארץ. במקביל יצרו הפולניות קשר עם שמעון יבלון ובהסכמתו מסרו אותה בכאב לב, לאחד מארגוני היהודים בפולין שהעלו ילדים לישראל. היא הצטרפה לקבוצת ילדים ולאחר תקופת מעבר בצרפת, בגיל 6 הגיעה בסוף שנת 1947 לישראל.
בשנת 1985 הוענק לאירנה ולסבינה זבצקה תואר חסידות אומות עולם.
אירנה, בת 93, גרה בגפה בוארשה ונותנת מדי פעם שיעורים פרטיים בצרפתית. היא מעולם לא התחתנה. בשנת 1991 ביקרה את רחל בן שאול (זונשיין) בישראל ואמרה על הביקור: "מעולם לא חשבתי שאוכל לחוות משהו כל כך יפה."