בשנת 1923 נוסד בשדלץ, ביוזמתו של כותב שורות אלה, סניף של אירגון "טא'ז" האגודה לשמירת בריאותם של היהודים.
תקציב הסניף התבסס על מסי החברים כ-800 איש בערך, ונעזר בהכנסות מאירועים, ומסיוע של הקהילה היהודית המקומית ושל המרכז בוארשה.
בראש הסניף המקומי עמדתי, כאמור, אנוכי; לצדי פעלו: יהושע אקרמן, ס' הלברשטט, ד"ר לבל, יוסף אלברג, ד"ר פאו-הלברשטט, א' מרצקי, לאם, מנשה צ'רנוברודה, מאדל ואחרים. המזכיר היה א"ש אנגלנדר.
הסניף שלנו שם לו למטרה את 
המלחמה במחלת הגזזת והפטריות ואת המאבק בשחפת, שתי המחלות היו נפוצות מאוד בין הילדים. במלחמה נגד הגזזת הנהיגה האגודה בדיקות שיטתיות של כל תלמידי בתי-הספר: "תרבות", בתי-הספר היסודיים היהודיים, תלמוד התורה ובתי-הספר הפולניים-יהודיים הממלכתיים. את הבדיקות עשתה הרופאה ד"ר פאו. היא הפנתה את הילדים להקרנות רנטגן, שבאמצעותן ריפאו אז את המחלה הזאת, והן נעשו תחת השגחתה במכון הרנטגן בשדלץ. במקרים קשים נשלחו הילדים החולים לטיפול בוארשה, והכל על חשבונו של "טא'ז" בעירנו. ד"ר פאו מילאה את תפקידה במסירות רבה גם בגטו. היא הושיטה שם עזרה רפואית לכולם וטיפלה בחולי טיפוס, למרות שבגטו חסרו אמצעי חיטוי.
על רקע ניסיונה עם ילדי היהודים השפיעה "טא'ז" השדלצאית על הרופאים בבתי-הספר הפולניים, להצטרף למאבק ולערוך גם בדיקות לילדים הפולנים. ואמנם, בעת ש"טא'ז" החלה בפעילותה, עמד שיעור הילדים החולים בגזזת ובטריות על כ-30% מכלל התלמידים. לאחר שלוש שנים של טיפול נעלמו המחלות, כמעט כליל.
גם מספר הילדים חולי השחפת היה רב ונשקפה להם סכנת הידבקות מהוריהם או מבני משפחה אחרים. גם כאן ניהלה "טא'ז" פעילות נמרצת. נערכה כרטיסיה של כל הילדים החשופים למחלה. בחודשי החורף נשלחו כשנים עשר ילדים לחודש לסנטוריום של "טא"ז" ושל "בריאות". להוריהם של הילדים בסיכון הוסבר כיצד להיזהר מלהדביק אותם במחלה.
מקום חשוב במאבק נגד השחפת תפסו מחנות הקיץ. באותו זמן, רק ילדי עשירים יכלו ליהנות משהות בשמש, בשדה, ביער ובאוויר הצח. הילד העני נשאר בימי הקיץ החמים בחדר הצר בביתו או ברחוב המאובק. לאחר חופשת הקיץ, שב הילד לבית-הספר חלש עוד יותר. בחודשי הקיץ התפשטו בין הילדים העניים הרבה מחלות. לילדים אלה רגנה "טא'ז" את מחנות הקיץ, ובכל שנה, בעת חופשת הקיץ בבתי-הספר, יצאו מאות ילדים למחנות בשדות וביערות. תרגילי הספורט, בחיק הטבע חיזקו את גופם, וקרני השמש העניקו להם שיזוף בריא. במחנות גם לימדו את הילדים כיצד לשמור על ניקיון אישי – להתרחץ בסבון, לצחצח שיניים וכיוצא באלה. חינכו אותם לחיות בחברה, להתחשב בצורכיהם של ילדים
נוספים ולהתנהג בידידות איש לרעהו. לילדים שלא נמצא מקום במחנות הסגורים 
שמחוץ לעיר, אורגנו מחנות-משנה.
הקהילה דאגה גם לתזונת הילדים. משנת 1925 ועד ימי השואה, קיבלו כ-1,000 ילדים תוספת הזנה בבית-הספר – ארוחת בוקר קלה, שכללה לחמנייה וכוס קקאו. לטובת המפעל הזה הוקם "חוג נשים", שמימן כ-30 אחוזין מן התקציב וגם הקפיד שהארוחה תחולק לכל הילדים.
בראש "חוג הנשים" עמדה ד"ר שלייכר, ועמה עשו במלאכה: אסתר זלצמן, פליה הרשל, פועה רבינוביץ', לאם, טבקמן ואחרות. "חוג הנשים" גם שלח כל שנה לסנטוריות כמה ילדים חולניים במיוחד, וכיסה את ההוצאות בהכנסות מאירועים ציבוריים שונים שאירגן.
בשנת 1932 קיבלה "טא'ז" לידיה את ההנהלה של בית-החולים היהודי, והכניסה אליו את המכשור הרפואי המודרני ביותר. האגודה מימנה 40% מתקציב בית-החולים, והקהילה היהודית והעירייה – 30% כל אחת. בביה"ח קומו מספר מחלקות. את המחלקה הפנימית של בית-החולים ניהל ד"ר גלזובסקי, הוקמה בו מרפאה אמבולטורית של רופאים-מומחים, נוסדה מחלקה גינקולוגית בהנהלת ד"ר לבל, שהייתה פופולרית מאוד בין הנשים. כל העומדות ללדת, מכל שכבות הציבור, השתדלו להתקבל שם ללידה. שמה הטוב של המחלקה נודע גם מחוץ לשדלץ, וגם נשים הרות מן העיירות הסמוכות באו ללדת בבית החולים היהודי.
"טא'ז" ניהלה בשדלץ גם הסברה מונעת בקרב האוכלוסייה היהודית, בנושאי הזהירות מפני המחלות והשמירה על ניקיון המגורים. את ההרצאות נשאו רופאים מקומיים ואף כאלה שבאו במיוחד מוארשה: ד"ר וולמן, ד"ר לוין ואחרים.