בשנים 1925-1924 פרצה מחלוקת בין הקהילה היהודית לבין רשויות העיר בעניין חינוך הילדים היהודיים. במגמה להגביר את הפולניזציה בחינוך ולצמצם את היקפו של החינוך היהודי, פוטרו במספר בתי-ספר מורים יהודיים ממשרותיהם והוחלפו בפולנים. היו אלה בתי-ספר ממלכתיים מסוג "שבסובקה", שבהם התקיימו לימודים במשך חמישה ימים בשבוע (הם הושבתו בשבת וביום א'), ולמדו בהם בעיקר יהודים. בעקבות אירועים אלה הוקם בשדלץ ב-1926 בית-ספר עברי של רשת "תרבות". בשנת הלימודים הראשונה למדו בו כ-70 תלמידים, וכעבור ארבע שנים כבר פקדו אותו 216 תלמידים ב-7 כיתות והוא היה למוקד חיי התרבות בעיר. בשעות הערב התקיימו בבניין בית-הספר קורסים למבוגרים, ובשנת 1939 הוא כבר מנה 10 כיתות. ליד בית-הספר פעל בעיר גן-ילדים עברי, "הרצליה".
מלבד אלה פעל בעיר גם בית-ספר אידישאי, שנוסד בשלהי מלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה עבר לחסותה של חברת התרבות "יידישע קונסט" ואורגן מחדש. בשנים 1927-1926 דרשו הורים מתומכי ה"בונד" ו"פועלי ציון" ללמד בבית-הספר הזה באידיש. המוסד צורך לרשת ציש"א, אך לא החזיק מעמד אלא שנים מעטות וב-1933 נסגר. החוקים שוחרי האידיש הפעילו בשדלץ גם שני גני-ילדים; את האחד ניהלו תומכי ה"בונד" ואת השני – תומכי ה"פולקיסטים".
מוסדות החינוך הדתיים כללו כמה וכמה "חדרים" ותלמודי-תורה, חלקם "מתוקנים". בראשית שנות ה-20 פתחו "צעירי המזרחי" בית-תבשיל בעבור תלמידי ה"חדרים", שבו קיבלו 1,000 ילדים ארוחות חמות. בעיר היה גם גן-ילדים דתי של "המזרחי", על שם הרב ריינס.
בשנים 1935-1934 הורע מצבה של מערכת החינוך היהודית בשדלץ. בהוראת משרד החינוך הפולני נסגרו חמשת בתי-הספר הממלכתיים מסוג "שבסובקה". בתי-הספר היסודיים היהודיים, שנחשבו פרטיים, לא קיבלו תמיכה כספית ממשלתית, ורבים מילדי היהודים נפלטו ממערכת החינוך בשל שכר הלימוד הגבוה.
גם בתקופה זו מילאו חברת "יידישע קונסט" והספרייה הציבורית שלה תפקיד מרכזי בחיי התרבות של יהודי שדלץ. בשנת 1924 כללה הספרייה 7,213 ספרים, מהם 2,158 באידיש, 1441 בעברית, 1,424 ברוסית, 2,111 בפולנית ו-72 בגרמנית. ערב מלחמת העולם השנייה הגיע מספר הספרים ל-12,000 בקירוב. ספרייה נוספת, שנוסדה בידי תלמידים יהודיים מן הגימנסיה הכללית צורפה בראשית שנות ה-30 לבית-הספר "תרבות". בספרייה זו היו כ-4000 ספרים. ב-1932 הקים מוסד זה ספרייה למען תלמידיו, שנקראה "ספריית התלמידים המאוחדת". הספרייה כללה כ-6,000 ספרים באידיש ובעברית. גם בספרייה עירונית של שדלץ היו כ-800 ספרי אידיש ועברית. עוד היו בעיר ספריות של מפלגות יהודיות: ספריית ה"בונד" כללה כ-1,200 ספרים, ספריית "פועלי ציון שמאל" – 1,000 ספרים, והיו גם ספריות של "אגודת ישראל" ושל "החלוץ". בכל הספריות היהודיות גם יחד היו כ-23,000 ספרים.
בין שתי מלחמות העולם הופיעו בשדלץ כמה כתבי-עת יהודיים. השבועון הציוני באידיש, "שעדלעצער וואכענבלאט", הופיע בשנים 1939-1922 והיה למעשה הביטאון המרכזי של הקהילה. "אגודת ישראל" הוציאה שבועון משלה, "אונדזער וועג", שהופיע באורח לא-סדיר בין השנים 1924 ו-1930. בשנת 1926/7 הוציאו ה"פולקיסטים" את כתב-העת "דאס ווארט", ה"בונד" פרסם ב-1930 את הביטאון "שעדלעצער טריבונע", ו"פועלי ציון" הוציאו בין השנים 1935 ו-1938 את הבטיאון "שעדלעצער לעבן". בעיר חיו כמה סופרים ופובליציסטים יהודיים, ביניהם הסופר ישראל חיים אייזנברג, מחבר המחזה "הורדוס ומרים" וערך כתב-עת הספרותי "וורצלען" – שורשים – שהופיע בשדלץ, והמשורר האידישאי יהושע גולדברג, אשר ערך במשך תקופת-מה את "שעדלעצער וואכענבלאט".
רב הקהילה מ-1908 היה רבי חיים יהודה גינזבורג. אחרי פטירתו, ב-1930, פרצה מחלוקת חריפה בשאלת מינויו של רב חדש. מועמדות בנו, רבי אלתר אליעזר גינזבורג, לא הייתה מקובלת על חוגי החרדים והם דרשו למנות לתפקיד את הרב שלמה אייכנשטיין מחודורוב, שהיה מתנגד חריף לציונות. זה זכה לתמיכת רשויות העיר, אך הואשם בקניית משרדתו בכסף ו-162 רבנים הטילו עליו חרם. רב ביולי 1939 באה המחלוקת אל קצה והוא נתמנה לרב הקהילה. בזמן השואה נמלט הרב אייכנשטיין לרוסיה, וכנראה מת או נהרג בדרך.
ראש הישיבה הגדולה בעיר היה הרב שאול זאב ברגשטיין, ממייסדי רשת החינוך החרדית לבנות "בית יעקב". בשנת 1932 הוא נפרד מבני הקהילה ועלה עם משפחתו לארץ-ישראל. בראש הישיבה עמד מאז רבי ישדאל דרגוצ'ינר. עם דייני העיר נמנו רבי משה הירש, רבי ישראל קוזמיר ורבי נתן לב.
בשנות ה-30 המאוחרות התגברה מאוד האנטישמיות בשדלץ. בשנת 1936 חוללו עשרה קברים בבית-הקברות היהודי. בתקרית שאירעה ב-1937, ארבו בריונים פולניים ליהודים בגן עירוני, תקפו במקלות ובמוטות ברזל כל יהודי שנזדמן למקום ופצעו כמה אנשים. מקרי תקיפה הפכו שכיחים יותר ויותר, עד כי היהודים חששו לצאת מבתיהם לאחר רדת החשכה. גם סוחרים ורוכלים יהודיים בשוק העירוני חוו גילויי בריונות ומעשי אלימות, והתעמולה להטלת חרם על עסקים יהודיים התנהלה ברחבי העיר כולה.