יונה גרינברג: בעקבות מסע שורשים ארגון יוצאי שדלץ 2008

 

תקציר

באוקטובר 2008 ערכה קבוצה של יוצאי שדלץ ביקור שורשים מרגש בפולין, תוך שימת דגש על ביקור בשדלץ וחיפוש שורשים. הקבוצה ביקרה בצסטחובה, לודג', וורשה, טרבלינקה, שדלץ, קרשניק, סנדומיז' וקרקוב.

בשדלץ התקיימה ארוחת ערב משותפת עם ראש העיר, מזכירו, עיתונאית מקומית בשם אנטה, הגב' אליסיה קוסציאן, מר אדוארד קפופקה (היסטוריון העוסק רבות בשימור המורשת היהודית).

התקיימה מסיבת עיתונאים קצרה שם שני עיתונאים וצלם, בהשתתפות ראש העיר, הגב' בלה פרוזנסקי (יו"ר הארגון), ומדריכת הטיול- הגב' יונה גרינברג, אשר תרגמה מפולנית לעברית ולהיפך, וכן חבר הארגון שהשתתף במסע מר מאיר רוזנפלד. האווירה הייתה טובה ביותר, נעימה ואופטימית.

 חברי הקבוצה ביקרו בארכיון העיר לצורך איתור מסמכים וכן ערכו סיורים לאיתור כתובות המשפחה.

בביקור ראו חברי הקבוצה את שדלץ כעיר גדולה ומתפתחת, מודרנית. ארגון הגמינה דאג טרם הביקור לניקיון בית הקברות, כך שניתן היה  לראות את בית הקברות כשהוא תחום ע"י קירות מסביב, וחלק גדול מהעשבייה נעלם.

מדברי המדריכה, הגב' יונה גרינברג

מעט מילות סיכום למסע שהיה – כי טיול לבטח לא היה.

וזו הסיבה שהתכנסנו לנו כאן בשמחה.

הכל החל מהודעה של בלה שיש כוונה לארגן קבוצה שתצא לשדלץ השנה,

מה יהיה גודל הקבוצה? באיזה תאריך תהיה הנסיעה? האנשים שצריך לדבר איתם ופגישות לארגן, רשימות לעדכן. עשרות מילים נכתבו, המון שאלות נשאלו, חששות למזג האוויר ,למלונות ולארוחות.

אך בסופו של עניין התקבלו התשובות והקבוצה יצאה.

הגענו לקטוביץ בשעות הלילה והלינה בצ'סטחובה הייתה.

ומיד בבוקר הבעיה –כי אין מספיק שעות הפסקה ואי אפשר לזוז להמשך הנסיעה.

הפתרון נמצא – הקבוצה יצאה לסיור – למנזר יאסנה גורה.

במעלה הרחוב טיפסנו ובפניה של המדונה השחורה הצצנו.

לודג' כבר הייתה בתכנית.

זיוה לוין באה עם כתובות – צילמה ולמרות ששוקולד לא קיבלנו את מפעל המשפחה ראינו,

לאורך רחוב פיוטרקובסקה צעדנו, את תעשייני לודג' "פגשנו", בתחנת רדגסט מהאנדרטה התרשמנו אחרי שאת פסל משה ראינו.

לוורשה הבירה המשכנו, בשעות הערב הגענו ובמסלול המלכותי עם הפסלים טיילנו.

העיר העתיקה  עם הארמון והכיכר ובהמשך אנדרטה למרד הפולני ובזה הסתיים הסיור בעיר.

ארוחת ערב במסעדת "מגט" עם המאכלים הפולנים היו סיום נחמד ליום ארוך,

כאן גם הצטרף מאיר רוזנפלד האורח לימים מספר.

למחרת הוקדש הזמן לאתרים יהודיים בעיר, חומת הגיטו, בית היתומים, בית הקברות הגדול,

שבו שלמה זיסרמן, בכוחות עצמו את קבר הסנדק חיפש.

הדרך לטרבלינקה לא הספיקה לשמוע את קורותיו של שלמה

 ושם בים האבנים עצרנו ליד החשובות לנו: מזריץ, שדלצה וורשה- פרח קטן ונר דולק וחזרה למסלול הגבורה בוורשה העיר.

בית כנסת נוזי'ק היחידי שנותר וארוחת ערב בככר גז'יבובסקי –

שיחות עם נציג הקהילה הפולנית ,מר פיוטר זנדברג, בעניין שדלצה ושימורה סגרו עוד יום בנסיעה.

יום שישי הגיעה ההתרגשות גדולה כי לשדלץ הנסיעה –

הדרך בשיפוצים – לא הספיקו לסיימה ולנו גוזלים עוד דקה הזמן נראה ארוך כי את העיר רוצים כבר לראות.

מה לראות קודם? לאיזה כתובת ללכת? איזה דרך נבחר? המלווה שלנו מוצף בשאלות.

בתיה פרוזנסקי לרחובות ילדותה הגיעה ואת בית ספרה ראתה, בלה, כל שלב תיעדה,

שלום שהביא את ספר זיכרונות של אמו ניסה לקלוט את האווירה שמתוארת בו, אירית ליפסון ואחותה בתיה  וביתה לימור נר גאון, חיפשו חנות ובית משפחתה, ונדהמו לגלות שהעיר לא כמו שהייתה.

בני ולאה ריבק נכנסו לביתה של יאג'ה האישה המופלאה שבקיר ביתה אנשים החביאה למרות הסכנה.

ישראל לדרמן הרחיק לכת ועזב את הקבוצה והכניס ללחץ את מירי אשתו והקבוצה.

רחובות, בתים, בית אבות ויתומים, האנדרטה הקטנה לזכר הקהילה, ביקור בארכיון וחיפוש ברישומים

 והרצון כה גדול לראות בכתובים שאכן יש איזה זכר למשפחות והקרובים.

יהודה יבלקוביץ בא עם תמונת סבו שהרביץ תורה לתלמידים ואין עליו ובני ביתו שום רישום בספרים.

סיור בבית הקברות גילה גדר פרוצה ומצבות בודדות הקוראות לעזרה.

"קדיש" משותף מפי כל הגברים היו לסיום הביקור בבית העלמין.

ארוחת ערב וקבלת שבת, הייתה עם המכובדים הפולניים של העיריה ולראש העיר היתה אפשרות לראות יהודים ראשונה, מרוב התרגשות ושמחה כבודו נתן קולו בזמר ושירה.

ביום שבת, אחרי הנסיעה ברחובות שדלץ, חיפוש סטארויש ושער הפעמונים, המשכנו למזריץ הלא רחוקה.

ליונה ורחל קשר אישי למקום, אף אחד בדרך לא ידע לכוון אותנו לרחוב שקולנה –פשוט נעלם מהמפה.

גם מבית הכנסת היפה שהיה, נשארו רק צילומים אצל מוכר הפרחים בפינה.

בכיכר שממנו שולחו היהודים יש אבן המזכירה את הקהילה היהודית שנרצחה.

בית קברות יהודי שהכניסה אליו מחצר בית פרטי.

גם הוא גלמוד ונשכח, בני ריבק , "קדיש" נשא, שנדע שיש מי שזוכר את יהודי העיירה.

בלובלין – ברחובות העיר העתיקה סיירנו,

למוזיאון שבשער החומה טיפסנו והסבר על הפעולות לזיכרון יהודי לובלין שמענו.

בישיבה הגדולה של חכמי לובלין ישבנו, ועל ידי הפולני נשמרנו שצילומים לא ייעשו.

סיום היום היה במסעדה שלכל אדם הגישו קילו תפוחי אדמה (פירה).

ביום ראשון ,המשכנו לכוון קרקוב ובדרך עצרנו בבית הכנסת הכפול והחרב של קרשניק,

בסנדומיז' מוקפת החומה עם קתדרלה שבה תמונה מכוסה.

בזביליטובסקה גורה ליד קברי אחים, לאה ריבק קראה על לאהל'ה הקטנה,

והחושך מנע מאיתנו לראות את וישניץ ממנה באה משפחתה.

ארוחת הערב הייתה בליווי שירה וריקודים מהפולקלור הפולני.

ביום סיור באושוויץ היינו קבוצה קטנה אך זה לא פגע בהתרגשות ובחוויה.

אחרי המחנה עוד היו כוחות למכרות המלח שבמעמקי האדמה לרדת, הספקנים ליקקו את הקירות.

וכולם התפעלו מהפיסול הרצפה והנברשות.

ביום האחרון למסע היינו בקרקוב היפה, אמנם גם הפעם היינו צריכים לחכות ולהמתין

 עד שנהגנו את שעות המנוחה השלים.

ואז , נסענו לקזמיז' – הרובע היהודי עם בתי הכנסת ושוק הברווזים,

אלא שהפעם מירה ושלום מנדלסון קנו בו פטריות, שריחן וטעמן מזכיר את הימים של פעם.

 

פודגוז'ה – אזור הגיטו ומחנה פלאשוב סיימו את החלק היהודי.

עוד עלינו על גבעת הארמון הרי הוא הוואוול עם קתדרלת המלכים

 ומשם ירדנו לכיכר העיר, שבה שוק מקורה, הרי זה הסוקניצה – לקניית מזכרות למי שרוצים.

מפגש קצר על קפה ועוגה שבא אפשר כמה מילות סכום ותודה – ואנחנו מאורגנים לנסיעה שתיקח אותנו

 לשדה התעופה . ניסו לבלבל אותנו עם שעת ההמראה ,אך בסוף הכל יצא לטובה.

 

הייתם קבוצה  מיוחדת ומקסימה

 ולמרות קשיי ההליכה ועליה לאוטובוס למדרגה הגבוהה,

שבזכותה של יעל פתרון נמצא ושרפרף קטן פתר את הבעיה.

עמדתם בגבורה בכל משימות המסע.

ןמה שנשאר לי להגיד זה המון תודה, על ששיתפתם אותי בחוויות קרובים ומשפחה.

בזכותכם הגעתי למקומות חדשים וכבר אני מרגישה כחלק מצאצאי העיירה.

 

ועכשיו אנו מחכים לסרט, תמונות וסיפורי חוויות.