במהלך תקופת השהייה בבן שמן התכתב שמאי פיינהולץ עם בני משפחתו שנותרו בשדלץ, עד זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה. בהמשך מובאים המכתבים ששרדו ותרגומם לעברית.
אחי היקר שמאי,
אתה כתבת לנו שהילדים בארץ (ה"סברות") הם שובבים גדולים ויש להם חוצפה לדבר לאנשים בוגרים דברים בלתי יפים. אני חושבת שהילדים האלו כאשר מדגדלים הם נעשים לחלוצים טובים. אני מבקשת אותך שתשלח לי תמונה יפה כשאתה עובד בפרדס. אני מברכת אותך וכל חבריך שה' יעזור לכם בעבודתכם והיו לחלוצים טובים בעד עמנו ובעד ארצנו.
דרישת שלום לכל חבריך ולמורים,
אחי היקר שמאי,
אנחנו מתגעגעים אליך כי כשהשבת בא ואבא מקריא את הסידור אז אנו רואים כי חסר מישהו. אל יעקב אני גם כן מתגעגעת אבל הוא כבר (יש) בארץ (?) שנים אז כבר שכחתי אותו כי הייתי קטנה. כאשר בא לשדלץ אז הוא בא לחודש ימים ולא (התראיתי) עוד כל כך טוב.
אני מבקשת שתכתוב לי איך המראה שלו. אמא בכל פעם משכיחה (מזכירה?) אותך ואת יעקב היקר. ומה שנתת לה לפני שנסעת זה …
אחותך דבורה כתה ד', שלום
בני היקר שמאי'לה!
כבר עברו מספר שבועות מאז שקיבלנו את מכתבך מהטיול. באותו שבוע קיבלנו מיעקב היקר שלנו עוד מכתב נוסף, ואתה דווקא לא ממהר לכתוב לנו. מהי הסיבה? אולי זה בגלל האדישות או שדווקא בגלל השאלות הרציניות שלנו? (שלושת המילים הבאות לא ברורות בגלל הכתם מימין. כנראה – "שאלות, שמחזקות אותנו"). שמאי, אין לנו הרבה מה לכתוב במצב הנוכחי, כאשר אנחנו לא יודעים מה קורה אצלך. ילד יקר שלי! לא ניתן לתאר את הכאב שלנו כאשר אנחנו לא מקבלים בזמן את מכתביך. הם הנחת האמיתית של הוריך, המחכים עם המון געגועים בארץ רחוקה לילדיהם היקרים והאהובים. בשל כך, זוהי עבודת קודש לכתוב לנו. תכתוב לנו על הכל. שוב מרגישים את חוסר הרוגע שאינו פוסק אף לרגע. גם אנחנו זהירים מאוד במועדי הכתיבה, כדי לא להאיר את הבית. אנחנו, ברוך השם, בריאים. אנו מאחלים לך שתהיה בריא וחזק, ושנשמע ממך רק בשורות טובות.
אמך חנטשע
אחי היקר שמאי,
כאשר קראתי את מכתבך חשקה נפשי לנסוע אליך. הילדים בארץ ישראל מוצאים חן בעיני. ההורים מחנכים אותם לא כמו כאן בגולה. נותנים בהם רוח חדש(ה), רוח של גבורה ואהבה לארץ אשר יושבים עליה. גם אני חפצה להיות כמוהם. בינתיים אני לומדת בבית ספרנו תתעשרה (?) קנינו מכשירים חדשים מין חגינה (?) ופסקה (?) אשר מחירם ארבעת אלפים ז"ה ועוד חפצים לקנות.
דבורה
27 בינואר 1939
בני היקר שמאי'לה!
קיבלנו את מכתבך. ציפינו לו בקוצר רוח. אנחנו מודים לך, בננו היקר, על התיאור הפרטני, המאפשר לראות בו הכל כמו בתמונה. זה גורם לנו למצב רוח טוב יותר ומעורר בנו שמחה. זה גורם לנו לקוות לגאולה הקרובה מהקדוש ברוך הוא. כשדבורטשעלע ראתה שאני כותבת לך, היא ביקשה ממני שאקריא לה את המכתב שכתבתי לך, וכשהגעתי לביטויי געגועים, תגובתה ופרצופה היו בדיוק כמו שלך. יכולנו להבין ממכתבך מה קורה בבית-הספר שלך. הוא מסופק בכל הדרוש ומרגישים בו כמו בגן עדן. ובוודאי שכל אלה שיש להם מזל ללמוד שם צריכים לתרום, בעזרת השם, בכל כוחם כדי לקיים את כל הדרוש מהם בלימודים ובעבודה. אצלנו הכל כתמיד. דבורטשעלע לומדת טוב מאוד. ילדה טובה מאוד, שהשם ישמור עליה. גם אבא, ברוך השם, מרגיש טוב יותר. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות. כתוב לנו האם אתה מרוצה מהאוכל.
(המכתב ללא חתימה)
אחי היקר,
החיים פה חדגוניים, ללא חדשות ואירועים. מתעוררים בבוקר וכבר בא הערב, מפני שכל הזמן יורד גשם. לפעמים מופיעה השמש מאחורי העננים ומאירה במקצת. אך זה קורה לעיתים רחוקות מאוד. עקב זאת, אל תתפלא שאני כותב לך מעט ובאופן נדיר יחסית. התחלתי ללמוד עברית. נדמה לי שאם אתחיל לכתוב לכם בעברית אז אוכל להתקרב אליכם בצורה עמוקה יותר. יעקב כתב לנו שאתה מסתדר טוב ושאתה מוצא חן בעיני הסביבה.
הדבר שמח אותנו מאוד. כשאבא קרא את המכתב האחרון שלך הוא אפילו דמע. אני רואה שהזמן עובר עליך בנעימים. אל תשכח אותנו. ישנו פתגם האומר כי "רק מרחוק אנחנו רואים כמה אנו יקרים לעצמנו".
איציק
7 בפברואר, 1939
בני היקר שמאי'לה!
קיבלנו בתאריך 6 בפברואר את מכתביך מתאריכים 12/01 ו- 23/01. חיכינו להם בקוצר רוח. עכשיו זה לוקח יותר זמן, אבל במצבנו גם זה לטובה. שמאי'לה היקר! הידיעות שגברת זילברמן קיבלה מהוריה לגבי אהרון לא תואמות את המציאות. אהרון אמר לה שהוא מצפה לצו גיוס, אבל עד היום לא קיבל כלום, ואם יקבל אותו עכשיו, הוא ישתחרר בשנה הבאה. כמובן שאנחנו, ובמיוחד אני, לא רגועים. ומי יעזור לאבא'לה? אבל אין ברירה, צריכים לסמוך על רצונו של ריבונו של עולם. בני היקר! אני רואה שאתה דואג לנו מאוד. אתה כותב ואתה פונה לבורא עולם שיעזור לנו ויביא את הגאולה ויחד נהיה מוגנים תחת כנפיו. גברת זילברמן כתבה לו שהיה פיגוע לא רחוק מהמושבה שלכם, אבל אתה לא כותב לנו על זה. בניו של וויינברג היו אצלנו מספר פעמים וסיפרו לנו שכבר שישה שבועות הוא לא קיבל מבניו אפילו מכתב אחד וזה מדאיג אותם מאוד. זה גורם להם לעגמת נפש רצינית. גם אנחנו מאוד מודאגים. תבקש מהם שיכתבו אודותיך. גם אתה אף פעם לא מזכיר אותם. והם (וויינברגים) תמיד שואלים מה מצבך ומה אתה כותב. תצטרך גם אתה לכתוב עליהם ואנחנו נמסור להם ד"ש מבניהם. תכתוב לנו את הסיבה שבגינה וויינברג שתק. מהמכתבים שלך אנחנו לומדים שאתם מאוד מרוצים מהחיים הרוחניים. כמובן שאין לנו חיים רוחניים באדמת נכר. שלח ה' אורך ואמתך! (לא ברור) אז נשמחו בשעתיך. אצלנו, ברוך השם שקט ואנחנו בריאים. תהיה לנו בריא וחזק, תלמד טוב ושנשמע ממך רק בשורות טובות.
אמך חנטשע
אחי היקר והאהוב שמאי,
אני יכול להגיד לך שאני יושב 2-3 (חודשים) בבית ועדיין לא קיבלתי צו גיוס. אנחנו מאוד מרוצים ממכתבך. שלום,
אהרון
14 בפברואר, 1939
בני היקר שמאי'לה!
מכתבך היקר, מאוד שמח אותנו. תאר לעצמך כמה שמחנו לדעת שאתה נמצא במקום שגורם לנחת רוחני ומוסיף כוחות לגוף. הנביא אומר: "דמינו אלהים חסדך; בקרב, היכלך: ישמח הר-ציון, תגלנה בנות יהודה; למען, משפטיך. אך שמאי'לה! גם האחים שלך חולמים על "הארץ המובטחת" ורוצים לעזור לחלוציה. ואנחנו חייבים להמתין לעתיד בסבלנות, ובו "בורא עולם יפתח שערי שמים ושערי רחמים" שבהם אנחנו נכנס למדור העליון.
בזמן האחרון מזג האוויר אצלנו לא נעים ומחריף מדי יום ביומו, אבל בעזרת אמונתם של היהודים ב"עליון", ערב בואה של הגאולה, אנו מתחזקים ושואבים כוח בכדי להמשיך ולחיות. אצלנו, ברוך השם, הכל בסדר. תהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.
אמך חנטשע.
20 בפברואר, 1939
ילדנו היקר שמאי'לה!
קיבלנו וקראנו את מכתבך היקר מתאריך 6 בפברואר בשמחה רבה, ברוך השם. ילד יקר! הקשר ההדוק בין לבך הצעיר לבין הוריך, ממלא את נפשנו בתקוות, שהשם יתברך יביא לנו בהשגחתו. ילד יקר! מצב בריאותי, ברוך השם, לא החמיר ולפעמים אני מרגישה טוב יותר מקודם, אך בכל זאת אני מתכוונת, אם ירצה השם, לבקר בקרוב את הרופא ואז אני אכתוב לכם מהן תוצאות הבדיקות. דבורטשעלע לומדת היטב. המורה שלה מאוד משבחת אותה, והיא תשתתף בהופעת פורים. דווקא עכשיו היא ממהרת לחזרות ולא יכולה להוסיף כמה מילים למכתב שלי. גם אהרון בחור טוב מאוד, הוא מאוד מכבד אותנו, שיהיה לו מזל בחייו. בשעדלעץ אין שינויים גדולים, העסקים לא כל כך מוצלחים, אנחנו חיים ממש בנס. פייגה, בתו של וולוול הפכה לכלה. אצל ילדינו, אם ירצה השם, אני חושבת שזה יקרה אצל יעקב יקירנו.
עכשיו אני לא אכתוב יותר, מפני שכבר מאוחר מאוד וסניף הדואר כבר סגור. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.
אמך חנטשע.
למה אתה לא כותב לחברים שלך משעדלעץ? הוריהם מבקרים אצלנו לעתים קרובות ומתעניינים לשמוע על ילדיהם, אך אנחנו לא יודעים מה לענות. בבקשה תענה לבקשתנו במכתב הבא.
שמאי היקר, כרגע קראתי את מכתבך ונהניתי מאוד. תהיה לי בריא כמו שרק אני מאחל לך מקרב לב,
איצ'ה
20 בפברואר, 1939
אחי האהוב והיקר שמאי.
המכתבים שלך ממש גורמים לנו לעונג רוחני. בזמן האחרון מכתביך מגיעים בזמן, כנראה בגלל מזג האוויר הטוב. במכתבים הקודמים שלך אתה כותב שלא הצלחת לנסוע לקונצרט בתל-אביב. אני מדמיין לעצמי הופעות בארץ-ישראל, עד כמה שהן יפות ומפוארות. שמאי, אני חושב שידוע לך שגם אצלנו בעיתונים "מנגנים" קונצרטים מודרניים וחשובים, כגון – "סימפוניות עונתיות בפרלמנט" בליווי של "הגירה המונית" ותוכניות של הקמת "חטיבות יהודי פולין" במטרות של ייבוש ביצות והקמת קולוניות במדינות רחוקות. דבר נוסף הוא שאת כל הפרויקטים צריכים לממן היהודים עצמם מכיסם. אני חושב שידוע לך על עוד "קונצרט" אחד בליווי של תזמורת להקת מחול בריטית. ככה זה נראה מפה. אני רוצה לעלות לארץ-ישראל ולחיות חיים של אדם, השווים לחייו של כל אדם בעולם. אך אנחנו, יהודי הגלות, צריכים לחכות עד שיחלוף הזעם. שמאי, כתוב לנו יותר על החיים במושבה. זה מעניין אותנו מאוד. שלח לנו תמונות נוספות, כיוון שאנחנו מתגעגעים אליך מאוד. כתוב לנו איך נראית חומת-ההגנה מסביב לבן-שמן, וכמו כן שלח את תמונותיך כשאתה עובד ברפת עם פרות, עם עופות ועם סוסים. זה מעניין אותנו מאוד. שמאי, אתה זוכר שחלמנו בבית על הדברים האלה, שבעזרת השם נהיה חלוצים ולא בעלי מסעדות שכל שיכור יכול לירוק עליהם ולזלזל בהם. אני רוצה לספר לך משהו מעניין: יצא לי לשוחח עם הרופא ברגמן והראיתי לו את תמונותיך. אני רוצה להגיד לך שהוא היה ממש מופתע ושיבח אותך מאוד. והוא שם לב לכך שהשתנית מאוד, והוסיף בחיוך: עוד תראה שאחיך יהיה מושבניק טוב. ועוד משהו: שלחתי כמה תמונות לדודנו דויד ומסרתי לו דרישת שלום ממך. שמאי, אל תשכח לכתוב לרבקה (ריבצשע) מוורשה, מפני שזה לא נראה יפה. אבא אומר שבקרוב הוא ואמא'לה יהיו בוורשה אצל הרופא וילכו לבקר את רבקה, אך יתכן כי היא תהיה לא מרוצה (מפני שאתה לא כותב לה). היא מכבדת אותך מאוד ואתה חייב לכתוב לה ולשלוח לה תמונות.
שלום,
אהרון
שמאי כותב:
אהרון כותב בפתיחת המכתב בלשון סתר מחשש הצנזורה הוא מדבר על "מנגנים" קונצרטים מודרניים וחשובים: סימפוניות עונתיות בפרלמנט מלווים בהגירה המונית. הקמת חטיבת יהודי פולין במטרה של יבוש ביצות והקמת קולוניה. וקונצרט נוסף בליווי תזמורת להקת מחול בריטית.
…אתה זוכר שחלמנו בבית על הדברים האלה שבעזרת השם נהיה חלוצים ולא בעלי מסעדות שכל שיכור יכול לירוק עליך …
אהרון נולד בשנת 1917, שנתיים אחרי יעקב ושנתיים לפני יצחק הוא היה נגן כינור ועזר לישראל נחום אביו בניהול המסעדה. חלומו של אהרון כמו של כל האחים היה לעלות לישראל ולהיות חלוץ. שני אחים כבר שיגרה המשפחה ארצה והוא נשאר לעזור להוריו, שכבר לא היו בקו הבריאות לנהל את המסעדה.
3 במרץ, 1939
בני היקר שמאי'לה!
קיבלנו את מכתבך היקר בתאריך 27. לא יכולנו לענות מיד, מפני שאני ואבא'לה היינו בוורשה אצל הרופא. רצינו לכתוב לך, אך חיכינו לתשובתו של הרופא, אשר מצא כי מצבי, ברוך השם, השתפר באופן כללי. אני צריכה לשמור על הדיאטה, לקבל את אותן התרופות ולנוח מעט. בני היקר שמאי'לה! השם יתברך ידאג שאוכל לבשר לך בשורות טובות על בריאותי. אני רק מצפה לשמוע ממך בשורות טובות ולשמוח אתכם. היחס של השלטון ליהודים לא השתנה, אבל "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". במסעדה שלנו אין שינויים. הכל, ברוך השם, הולך בהשגחת הרחמים. דרישת שלום מפייגעלע ורחל'ה.
בימי ראשון ושני, אם ירצה השם, יהיו חגיגות בבית-הספר "תרבות". גם דבורטשעלע משתתפת בהופעות, כך שבמכתב הבא אכתוב לך על ההצגות. בינתיים אני מסיימת את מכתבי. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.
אמך חנטשע