על ראשיתו של היישוב קיימות שתי גרסאות.
על פי האחת הוקמה שדלץ בסוף המאה ה-13 בידי מתיישבים מאזור ליטא יחד עם יוצאי סוקולוב ולוקוב. בתקופה זו היה האזור נתון למתקפות חוזרות ונשנות של שבטי הידז'ווינגים, שפלשו מערבות ליטא למזרח פולין, ומלך פולין, בולסלאב "הביישן", נאלץ לנהל נגדם מלחמות בלתי-פוסקות. על פי הגרסה השנייה הקימו את שדלץ בני שבט המזורים, שהגיעו מאזורי צ'יחנוב, מקוב ואוסטרוב, בשלהי המאה ה-13, והתיישבו על גדות הנהר בוג.
רק ב-1448 נזכרת שדלץ לראשונה בכתובים, בחטיבת הארכיון המלכותי של חבל "פולין-קטן". הקרדינל של קרקוב, זביגנייב אולשינצקי, התיר בשנה זו לרשויות העיר לוקוב, לגבות מסים גם מן הכפר שדלץ, שלא היה מוכר כיישוב עצמאי. בתחילת המאה ה-16 פרצה מחלוקת בין בעל האדמות של הכפר שדלץ, דניאל שדלצקי, לבין מיקולאי זלבסקי, שעמד בראש העיר לוקוב. שדלצקי דרש להעניק לשדלץ מעמד עצמאי. בשנת 1532 הכריע בעניין זה הקרדינל של קרקוב, פיוטר טמיצקי, שהכיר בשדלץ כקהילה נוצרית עצמאית. בשנת 1577 העניק המלך זיגמונט אוגוסט לשדלץ מעמד של עיר. בתקופה זו גם הוקמה במקום הכנסייה הראשונה. בסוף המאה ה-16 נמנו בשדלץ – 12 אופים, 7 קצבים, כמה בעלי-מלאכה נוספים ושני שואבי-מים.
במרוצת המאה ה-17 פרצו בשדלץ כמה שריפות, שכילו את בתיה, בשנת 1653 חידש המלך ולדיסלאב הרביעי את הפריבילגיה, שהעניק המלך זיגמונט אוגוסט לשיקום היישוב עם חלוקת פולין השלישית, בשנת 1795, סופחה שדלץ לאוסטריה. השלטונות האוסטריים סללו באזור דרכי מסחר חדשות, ושדלץ נהנתה מתקופה של התפתחות כלכלית מואצת. בשנת 1809 נכבשה העיר בידי יחידות פולניות ששירתו בצבאו של נפוליאון, בפיקודו של הגנרל יוזף דומברובסקי. לאחר קונגרס וינה, ב-1815, סופחה שדלץ לרוסיה. בימי המרד הפולני של 1831-1831 שימשה שדלץ בבסיס לגדוד, שפיקד עליו הגנרל דוביטש. משנות ה-60 של המאה ה-19, לאחר דיכוי המרד הפולני של 1863, היו יהודי העיר – אז יותר משני-שלישים של האוכלוסייה המקומית – נתונים לתהליך מואץ של רוסיפיקציה, שלווה בצמיחת האנטישמיות בקרב תושבי העיר הפולנים.
מתוך: "אבות מספרים שדלץ", יצחק כספי.