בן נחמה ויהושע, נולד ביום י"ד בתמוז תרע"ד (8.7.1914) בעיר שדלץ, פולין. כבן למשפחה אדוקה קיבל את ראשית חינוכו בחדר ואחר-כך עבר לבית-ספר, בו הצטיין בלימודים ובציור. בהיותו בן 13 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה אחד החברים הפעילים בקן המקומי, מדריך נוער, אהוב על חניכיו, עליז ושמח ונערץ על חבריו. בשנת 1933 יצא להכשרה בקוטנו, חלם, לובלין – עד שעלה לארץ בשנת 1939. הוא הצטרף לקיבוץ יד מרדכי ולא עבר זמן רב והוא התערה במקום. צבי הסתגל לעבוד בטוריה בפרדס, יצא לזכרון יעקב לבציר והיה מראשוני פלוגת הדייגים של הקיבוץ. תקופה מסוימת שירת גם כנוטר במקומות שונים בארץ. פעמיים נשקפה סכנה לחייו – בעת מפולת-קרקע, בשעת חפירת בור, שבה נהרג חברו, ובתאונת-דרכים. היה מראשוני העולים על אדמת חרביה, היא יד מרדכי. צבי לא ידע גבול במסירותו לעבודה, לקיבוץ ולמפעליו. היה חבר ועדות שונות ועם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, נבחר למרכז-חוץ של המפעלים. בזמנים הקשים ההם בתחבורת הנגב נסע יום-יום בדרכים המסוכנות, זרועות המוקשים.

במערכה הגדולה על יד מרדכי פעל בעמדה במשק והיה חש לעזרה לכל מקום שנדרש. ביום השני למערכה, י"א באייר תש"ח (20.5.1948) חש לעזרת עמדה, כדי להדוף את ההסתערויות החוזרות ונשנות של האויב המצרי. צבי נשאר עם עוד חבר בתצפית על הסוללה, עד שפגע בו כדור-האויב והוא הועבר למקלט הרופא. גם ברגעיו האחרונים היה שרוי כדרכו במצב-רוח טוב. אחר 5 שעות הוציא את נשמתו. הניח אחריו אישה ובן.

ביום י"א בכסלו תש"ט (13.12.1948), עם שחרור יד מרדכי מידי המצרים, הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות של יד מרדכי.