אגניישקה בודנה חיה בגדיניה, עיר הנמל הפולנית שעל חוף הים הבלטי, סמוך לגדנסק (דנציג). עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כבשו הגרמנים את העיר, רצחו רבים מתושביה הפולנים ואת האחרים גירשו מזרחה.
אגניישקה מונצחת בספרם של מלכה דרוקר וגיא בלוק, The Rescuers.
אחרי נדודים ותלאות רבות הגיעה אגניישקה לבדה לעיר שדלץ שבמחוז לובלין, שמחצית מ-30 אלף תושביה היו יהודים. כאן הועסקה ע"י המשטרה הגרמנית הפלילית ("קריפו") כעובדת נקיון.
ב- 21 באוגוסט 1942 הקיפו הנאצים ועוזריהם הפולנים והאוקראינים את הגטו הגדול של העיר ושלחו את רבבת יושביו לטרבלינקה. אלפיים יהודי הגטו הקטן פוזרו למחנות עבודה בסביבה, אך עד אביב 1943 נשלחו אף הם להשמדה או שנרצחו במקומות עבודתם.
אילן שיינפלד כתב פנטזיה ששמה "שדלץ" (הוצאת שופרא לספרות יפה, 1999), שבה תיאר כי כשהצטוו היהודים לפנות את בתיהם "הגויות, שמעולם לא ראינו בהן מידה גדולה של חסד, עכשיו הן כבר מסיעות מתוך הבתים בגדים ורבות ביניהן". יהודים כמו ישראל קראוויץ, ששרדו את הגיהינום בשדלץ, שילמו כסף רב לפולנים כדי שיחביאום. על רקע זה התגלתה אגניישקה במלוא גבורתה.
כשהתחוור לה כי אברהם הלבר שעבד עמה במשטרה הפלילית, כמכונאי במוסך, נתון בסכנת מוות, היא קמה ועשתה מעשה, במטרה למנוע את גירושו למחנות המוות.
היא החליפה את דירתה בדירה עם עליית גג, שם הסתירה את אברהם ואת אחיו יצחק, ומאוחר יותר גם את אחיהם מלך. אם לא די בכך, היא צירפה אליהם את דוד גרינברג ואת האחים מוטל וליפה (ליאופולד) גליצקי (אחיהם שמאי, אביה של השחקנית יונה אליאן, שרד בדרך אחרת).
איך מחביאים שישה יהודים בדירה קטנה, באווירה של הלשנות, חיפושים והוצאות להורג? ואיך מאכילים שבע נפשות בתקופת מצוקה כה קשה? אגניישקה פשוט עשתה את זה, ולא חשבה לרגע שמגיעה לה תמורה. בביטחון עצמי בלתי ייאמן היא התהלכה בין פולנים חשדנים וגרמנים שידם קלה על ההדק, וגוננה על החוסים בצל קורתה. חייל גרמני גמל לה פעם על חדות לשונה במכת רובה שהותירה צלקת במצחה.
יום אחד ראתה שכנה את מוטל במקרה. למחרת סיפרה השכנה בשוק כי אגניישקה מחביאה יהודים. אגניישקה רצה למקום, הכריזה בקול כי היא אכן מחזיקה בעליית הגג מאהב, ובהתרגשות מעושה הזמינה את כל הסובבים – כולל הגרמנים – לבוא לביתה ולבדוק אם הוא יהודי. השכנה העדיפה להתנצל.
אחרי השחרור בידי הצבא האדום נישאה אגניישקה למוטל ונולדה להם בת. אלא שמוטל מת ב-1946 ובהיות הבת בת שמונה, דחפה אותה ילדה פולנייה אל מתחת לגלגלי רכבת דוהרת, כנקמה על עזרתה ליהודים, לדברי אגניישקה. היא התחתנה בשנית, עם ישראל וידרשל וב-1958- עלתה עמו לישראל.
ביוזמתה של בתיה רונן, שלקחה את בני הזוג לביתה, הוכרה אגניישקה ב 1987- כחסידת אומות העולם.
(כתבה מאת אורי דרומי, שהתפרסמה בעיתון "הארץ", 25.08.2004).