מה שעות מוורשה
בין גבעותיה המושלגות של פולין
שוכנת לה לבטח
שדלצה שלי.
ושם מזה דורות שוכנת משפחתי
ויש תופרים, ויש סופרים, ויש גם כמה קצבים
ושם יושב הרבי עם כל החסידים.
ושם צוחקים, ושם רוקדים
ויש מסורת, בשדלצה שלי,
עיירה של יהודים.
וכשהייתי בטרבלינקה,
בינות לאבנים,
הנחתי פרח על האבן
של שדלצה שלי.
זה שיר מלא געגועים
לעיירה שלא זכיתי בה לגדול
למשפחה שלא זכיתי להכיר.
השם ירחמנו.
התפרסם באתר "במה חדשה" , נכתב בעקבות המסע לפולין, דצמבר 2004 (תשס"ה)
http://stage.co.il/stories/468497