את השם קבוצת "חובבי שפת עבר" בחרה לעצמה קבוצת נערים ונערות בני 17-16, שארגנו לעצמם קורסי-ערב לעברית בבית-הספר הפרטי של ר' עקיבא גולדפרב, ברחוב וארשה 22.
היה זה בשנת 1924. פעילותם של הקורסים לעברית בעידודה של התנועה הציונית, נקטעה בעת מלחמת העולם הראשונה. עכשיו, כעבור כמה שנים, עלה שוב הצורך ללמוד ולשמוע מלה עברית. וכך, ללא כל סיוע ותמיכה, העמידו בני-הנוער היהודי הלאומי את הכל בפני עובדה. הם יצרו קשר עם עקיבא גולדפרב, המורה לעברית הידוע והאהוב, פתחו בבית-הספר שלו קורסי-ערב והם עצמם ניהלו אותם.
הקבוצה היוזמות : שרה קליינלרר, טובה ברבנאל, מרדכי גוטסדינר, ישראל יום-טוב, אחי, לוי פסובסקי, ואנוכי, העמידה לנגד עיניה משימה אחת בלבד – להפיץ את השפה העברית בין בני-הנוער היהודיים בשדלץ. בדיון הראשון עם מר עקיבא גולדפרב עלתה הבעיה הכספית – מה יהיה גובה התקציב וכיצד ימומנו הקורסים. המורה, שראה בלימוד העברית חובה קדושה, הסכים ללמוד ללא כל תמורה, ובלבד שהקורסים ייפתחו ושילדי ישראל ילמדו את שפת העבר!
תוך תקופה קצרה נרשמו ללימודים עשרות תלמידים, בחורים ובחורות, מכל שכבות האוכלוסייה. קורסי-הערב לעברית הפכו לנקודת המפגש של הנוער היהודי בעיר. מפעם לפעם התקיימו במסגרתם ערבי-תרבות ושיחות בעברית, והפעיל הציוני, המחנך – לוי גוטגלד, ערך שיעורים בתנ"ך מול קהל נאמן של שומעי לקחו.
באסיפה כללית של חניכי הקורסים החליטו הצעירים לדבר עברית בכל הזדמנות. אני נזכר בתמונה – בני-נוער מתגודדים בשעות הערב ליד בית-המרקחת ברחוב וארשה ומפטפטים בעברית, שנהגתה אז בהברה האשכנזית – בקול רם ובהפגנתיות מושכים את תשומת לבם של העוברים והשבים.
קורסי-הערב של קבוצת "חובבי שפת עבר", התנהלו במשך תקופה ארוכה למדי ושימשו מקור להכשרת מדריכים לתנועות הנוער הציוניות – "השומר הצעיר", "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "העובד הציוני" ואחרות.