בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא חלו שינויים מהותיים בתעסוקת יהודי שדלץ, לבד מהתפתחות מספר תחומים חדשים. התחרות עם האיגודים המקצועיים הפולניים דחקה את היהודים מענף הבנייה, אפילו בימי תנופת הבנייה הגדולה שפקדה את העיר, בראשית שנות ה-20, כמעט לא נמצא בה פועל בניין יהודי אחד (על פי נתונים מ- 1924). לעומת זאת. היה ליהודים חלק בפיתוח תעשיית הטקסטיל בעיר. בשנות ה-20 הייתה שדלץ אחד ממרכזי הטקסטיל החשובים באזור. אחדים מן המפעלים החדשים נוסדו בידי יהודים וסיפקו פרנסה לכמה עשרות יהודים.
בענפי תעשייה אחרים לא תפסה שדלץ בשנים אלה מעמד חשוב, בשל קרבתה לוורשה, ורוב היהודים המשיכו לעסוק בענפיהם המסורתיים מדורי דורות. ענף ההלבשה ובעיר החייטות, היה נתון לשליטה יהודית. בשנת 1921 היו בעיר 513 בתי-מלאכה לחייטות בבעלות יהודים ו-195 מהם העסיקו עובדים שכירים, 580 איש בסך הכל. גם רבות מן המאפיות בעיר היו שייכות ליהודים. ב-1921 עסקו 90 מאפיות ומפעלים קטנים בייצור דברי מזון, אבל הענף הזה לא העסיק שכירים רבים ורק יהודים מעטים מצאו בו את פרנסתם. עוד פעלו בשדלץ באותה שנה 28 בתי-מלאכה יהודיים לעיבוד עורות, 33 בתי-מלאכה למוצרי מתכת, 20 נגריות ומפעלים לעיבוד עצים ו-6 מפעלים קטנים למוצרים כימיים. בסך הכל החזיקו יהודים באותה שנה 837 בתי-מלאכה ומפעלי חרושת קטנים. רק 385 מהם העסיקו פועלים שכירים ושוליות שמנו 748 פועלים.
המדיניות הכלכלית שהנהיגה ממשלת גראבסקי בתחילת שנות ה-20, פגעה קשות במעמד הבינוני היהודי ובבעלי-המלאכה היהודיים העצמאיים והביאה לירידה של ממש במספרם. ב- 1922/3 נותרו בשדלץ 160 יצרנים ופועלים בענפי העור וההנעלה. ורק 5 בתי-מלאכה ומפעלי חרושת לטקסטיל, שהעסיקו בסך הכל 55 פועלים. בסוף שנות ה-20 חלה התאוששות בחיי הכלכלה היהודיים בשדלץ. בשנת 1930 הגיע מספר העובדים היהודיים בענפי העור וההנעלה ל-400. שכרו הממוצע של פועל מומחה בענף זה היה 40 זלוטי לשבוע, ומתמחה השתכר בשבוע בערך 20 זלוטי. בענף הטקסטיל מצאו את פרנסתם כ-500 יהודים, והאיגוד המקצועי שלהם היה הגדול באיגודים המקצועיים היהודיים בעיר.
במחצית השנייה של שנות ה-30 חלה שוב הרעה מתמשכת במצבם הכלכלי של היהודים, עקב מדיניות האפליה המוצהרת שנקטה הממשלה בתחום זה. בשדלץ הוקמו קואופרטיבים של בעלי-מלאכה פולניים, שהתכוונו לנשל את היהודים מפרנסותיהם. בנובמבר 1937 הופיעו בעיר עגלונים נוצריים, שעל כובעיהם התנוססה הכתובת "עגלון נוצרי", וצעירים חברי תנועות אנטישמיות ניהלו תעמולה, שקראה להחרים את העגלונים היהודיים. ואמנם מאמציהם נשאו פרי, וכמה עשרות עגלונים איבדו את פרנסתם. באוגוסט 1938 נשללו מ-28 סוחרים ובעלי-מלאכה יהודיים דוכני המכירה שלהם בשוק העירוני, וכעבור זמן-מה נדרשו גם שאר היהודים לפנות את דוכניהם באמתלה, שבשוק נערכים שיפוצים. כדי לחסל לחלוטין את המסחר והמלאכה היהודיים החליטו רשויות העיר להעביר את ימי השוק מימי שלישי ושישי ליום שבת.
הצעדים הכלכליים האנטי-יהודיים פגעו גם בבעלי-המקצועות החופשיים. בשנת 1937 החתים עורך-דין פולני תושבים לא-יהודיים על עצומה, שדרשה מרשויות העיר לשלול מעורכי- הדין היהודיים את רישיונותיהם. בד בבד הרחיבו הארגונים הכלכליים היהודיים את פעילותם. חלק מארגונים אלה הוקם עוד לפני המלחמה. "קופת מלווה וחיסכון", שכבר בימי המלחמה מנתה כאמור 2,760 לקוחות, היתה ב-1925 ל"בנק המניות", שלרשותו הון עצמי ופקדונות בסך 15 אלף זולטי, אשר עד 1932 עלו ל-390 אלף זלוטי. בשנת 1931 נתן הבנק הלוואות ל-523 סוחרים יהודיים, ל-527 בעלי-מלאכה, ל-132 בעלי-מקצועות חופשיים ול-118 אחרים, בהם 12 יהודיים שעסקו בחקלאות. בשנת 1924 הוקם בשדלץ "בנק הסוחרים", שנתן הלוואות בעיקר לסוחרים גדולים ולתעשיינים. הבנק נסגר בימי המשבר הכלכלי הגדול של 1931, "הבנק לאשראי", שנוסד בידי סוחרים זעירים, היה ב-1936 לבנק היהודי החשוב בשדלץ, לאחר שגם "בנק המניות" נסגר. מלבדם פעלה בעיר "קופת מלווה עממית" , שנתמכה בידי הג'וינט. הקופה נוהלה בידי הקהילה ונתנה הלוואות קטנו, ללא ריבית, לבעלי-מלאכה ולנזקקים אחרים. בשנים אלה התחזקה תנועת הפועלים היהודית בשדלץ. בתחילת שנות ה-20 היו רוב איגודי העובדים, ובעיקר הרצענים, האופים, הסבלים והספרים, נתונים להשפעת ה"קומבונד" – פלג של ה"בונד", שפרש ממנו והצטרף לקומינטרן. על ענף המחט חלשו "פועלי ציון". אנשי ה"קומבונד", שמצאו את דרכם למפלגה הקומוניסטית, חיזקו את השפעתם של הקומוניסטים בשדלץ ובשנת 1921 נאסרו כמה מפעילי האיגודים המקצועיים היהודיים והועמדו למשפט באשמת פעילות קומוניסטית. בשנה זו נמנו באיגוד המקצועי של ה"בונד", בהנהגתו של אלפרד לוי כ-400 חברים. להלכה הם הונהגו בידי ה"בונד", אך מעשה היו רובם מתומכי ה"קומבונד" בעל הנטייה הקומוניסטית.
בשנת 1922 פרצו בשדלץ כמה שביתות של איגודי עובדים. במאי שבתו 200 פועלי טקסטיל יהודיים, במשך שלושה ימים, בדרישה להעלות את שכרם ב-50%. גל התסיסה על רקע מקצועי נמשך עד 1924, אז השביתה המפלגה הקומוניסטית את העבודה במפעלים, שעבדו בהם פולנים ויהודים גם יחד וערכה הפגנות גדולות בהשתתפות מאות פועלים. עם מנהיגי המפלגה, שחלקה נאסר והועמד לדין, נמנו: יוסף סלושני, משה קדיש, חיים זילברשטיין ומוטל גרינברג. בשלהי 1928 התקיים בשדלץ משפט גדול נגד פעילים קומוניסטיים. יהודייה ושמה מרים שומק נשפטה לשנתיים מאסר.