נולד בשדלץ בשנת 1913, למשפחה ענייה. הוא למד בבית-הספר "תרבות". לאחר מות אביו, והוא בן 12, נאלץ להפסיק את לימודיו ועבר עם משפחתו ל וארשה. החל לעבוד בבית-חרושת לזכוכית ובמשכורתו תמך באמו ובאחותו הצעירה. הוא המשיך בלימוד עצמי בתנועת "החלוץ הצעיר", שהיה מחבריה הראשונים מאז מלאו לו 13. בכל ערב חופשי, לאחר העבודה הקשה, היה בא לסניף, משתדל שלא להחמיץ שום פעולה או שיחה. בשנת 1933 נבחר לוועד הסניף המקומי וגם נתמנה למדריך של קבוצת חניכים צעירים. בפשטותו ובמסירותו היה אהוב על כולם.
בשנת 1938 השתתף חנוך בסמינר של "החלוץ", שנערך בפרבר הוארשאי ווליה. זמן-מה שהה בחוות החלוצים בגרוכוב וממנה נסע להכשרה בווילנה, שם עבד בסניף התנועה. אחותו הגדולה, שרה, הייתה פעילה ב"החלוץ", והאחות הצעירה אטל – ב"החלוץ הצעיר". היא נספתה בביאליסטוק.
עם פרוץ המלחמה נמצא חנוך בווילנה, אך עבר לאזור הסובייטי מתוך שאיפה לחיות תחת משטר סוציאליסטי. הוא לא נשאר שם זמן רב וחזר אל חבריו בווילנה, מעמיד עצמו לרשות התנועה ופועל במחתרת החלוצית. בסוף שנת 1941, בעת הגירוש הראשון מווילנה, ברח חנוך לסלונים ואחר-כך, ב-1942, לביאליסטוק, שם כיהן כמזכיר 'הקיבוץ'. לעתים קרובות היה יוצא מן הגטו, מחופש ללא-יהודי – הוא היה גבה-קומה וחיוור-פנים ולא דמה ליהודי – כדי להביא מזון לחברים וגם הבריח נשק אל תוך הגטו.
'הקיבוץ' שימש גם כאתר אימונים, וחנוך שימש בו אחד המדריכים. עוד לפני המלחמה השתתף בקורים להגנה עצמית של התנועה ולמד לירות ברובה ולהטיל רימונים. הוא היה פעיל בארגון היהודי הלוחם ומפקד יחידת לוחמים.
חנוך לא טיפח כל אשליות באשר לגורלם של יהודי ביאליסטוק, וגם לא באשר לתוצאות המרד. באסיפה הכללית של הקיבוץ, ב-27 בפברואר 1943, קרא לחברים שלא לשגות באשליות. לא המרד יציל אותם, גם לא הליכתם ליער. יש שתי דרכים ללכת אל המוות, ואחת היא הנכונה: עליהם למות בכבוד.
החבר הנאמן והמסור של התנועה עמד על משמרתו עד הרגע האחרון. נפל במרד של גטו ביאליסטוק.
(מתוך הספר "חורבן ומרד בגטו וארשה" מאת מ' ניישטט). נכתב ע"י פישל דרומי (פופובסקי).