כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, חנתה בשדלץ המפקדה הצבאית הרוסית של האזור ובראשה הגנרל דניאלוב. הרוסים עמדו לגרש את היהודים, שכן היה זה אזור קרבות. הודות להתערבותם של אישי ציבור יהודיים הם חזרו בהם מכוונתם. באוגוסט 1915 נסוגו הרוסים משדלץ, לא לפני שבזזו בגסות בתי עסק של יהודים. במקומם נכנס לעיר הצבא הגרמני.
כיבוש שדלץ ביבי הגרמנים הביא עמו הרעה ניכרת במצב הכלכלי בעיר. התושבים גויסו לעבודות כפייה בשירות הגרמנים בשכר רעב. מספר בעלי-המלאכה היהודיים הצטמצם מאוד. מספר המועסקים בענף ההנעלה ירד ביותר מ-25%, ובענף החייטות נאלצו 90% לנטוש את מקצועם.
המצוקה הכלכלית לוותה בהתפשטות מגפות בעיר, והקשה שבהן היתה מגפת טיפוס. רק שלושה מבין תשעת הרופאים שגרו בשדלץ קודם המלחמה נותרו בה. בבית החולים היהודי אושפזו גם חיילים פצועים, גרמנים ורוסים, וחולים לא-יהודיים. יהודי שדלץ הקימו את "בריאות", חברה שקיבלה על עצמה את הטיפול בחולים חשוכי מרפא, ואת חברת "אחיעזר", שחילקה מזון לנצרכים. על פי אומדני ההסתדרות הציונית בפולין משנת 1918 נזקקו כ-5,000 מיהודי שדלץ לתמיכת סעד.
בזמן המלחמה זרמו לשדלץ יותר מ-2,000 פליטים יהודיים, רובם ממזרח פולין, ובעיר הוקם ועד עזרה מיוחד. בעבור ילדי הפליטים הקים הועד חדרי לימוד, ולמען הנזקקים נאסף כסף לרכישת מזון וביגוד. ועדי העזה של ארגוני הפועלים היו פעילים במיוחד. בראשית 1916 הם אספו כ-1,200 רובל, שבעזרתם הקימו מטבח עממי ובו חולקו מדי יום כ-300 ארוחות תמורת תשלום סמלי.
באותה עת התרחבה בשדלץ הפעילות הפוליטית של המפלגות היהודיות. הדתיים ייסדו את חברת "בית התלמוד", שהתפצלה מאוחר יותר לארגון "שלומי אמוני ישראל", שממנו צמחה "אגודת ישראל", ול"תבונה" של האורתודוקסים המתונים, שהתמקדה בלימוד מקצועות כלליים ולצדם עברית, פולנית וגרמנית, ומרבית חבריה הצטרפו לימים לסיעת "המזרחי". בשנת 1916 הקים מרדכי מאיר לנדוי את הועד הציוני הראשון של שדלץ, שניהל קורסים לעברית.
הצהרת בלפור בשלהי 1917 עוררה את הפעילות הציונית בשדלץ. "פועלי ציון" חידשו את פעילותם, ובעיר קם סניף של "צעירי ציון". גם חברי ה"בונד", שתנועתם ספגה מהלומה קשה באירועי 1905 – 1906, שבו לפעול. מועדון הפועלים "ארבעטער היים", שבו היו חברים כ-600 פועלים, הוקם בעיר. אנשי ה"בונד" פרשו ממנו בשל התנגדותם לפעילות התרבותית של חברי "פועלי ציון", והקימו לעצמם "בית פועלים, נפרד.
הפעילות היהודית הערה הקיפה גם את תחום החינוך. בשנת 1915 פתחה הקהילה "חדר מתוקן" בן ארבע כיתות, "תורה ודעת" שמו. לצד לימודי דת ותנ"ך נכללו בתוכנית הלימודים שלו מקצועות כגון: עברית, חשבון, ציור, פולנית והיסטוריה יהודית וכללית. מלבדו נפתחו גם כמה "חדרים מתוקנים" פרטיים, ובית-ספר עממי יהודי בן שש כיתות, ששפת ההוראה בו הייתה אידיש ולמדו בו כמה עשרות ילדים מן השכבות העניות בעיר. בשנת 1916 הורחב בית-הספר וקלט גם את ילדי הפליטים הרבים שהגיעו לשדלץ בתקופת המלחמה, במיוחד מברסט-ליטובסק (בריסק דליטא) ומפינסק. בשנת 1917 הועבר הטיפול בבית-הספר לידי החברה לענייני תרבות "יידישע קונסט", והפעילו אותו תומכי החינוך האידישאי מבין חברי ה"בונד" וה"פולקיסטים".
בתקופת המלחמה הוקמו בשדלץ גם ארבעה גני-ילדים – "הרצליה", מטעם הקבוצות הציוניות, השני על שם הרב ריינס בחסות אנשי "המזרחי", והאחרים הוקמו על-ידי ה"בונד" והפולקיסטים. בל"ג בעומר 1917 ערכו הארגונים הציוניים צעדה ומסיבה המונית לכ-800 ילדי בתי-הספר וגני-הילדים.