ר' אליעזר שלום היה עסקן ציבור מסור ונאמן. בהסכמת הדוזורים שכיהנו בימיו – ר' מאיר ניסן נוסבוים, ר' גדליה זלצמן ור' נתן זילברצווייג, הוא הקים קרן לפדיון שבויים. הקרן נועדה לעשות לשחרור יהודים ממאסר. בעצה אחת הם קבעו תשלום אגרה על מכירת שמרים ומלח, שהייתה נמסרת בחכירה. החוכר היה משלם סכום מסוים לטובת הקהיל, ועל כל הסוחרים נאסר למכור מלח או שמרים, מלבד זה שנקבע על-ידי בית-הדין והדוזורים.
ר' אליעזר שלום עצמו היה אוסף את התרומות. מספרים שפעם נכנס אל הגביר – ר' מאיר הרשל לקבל תרומה לפדיון שבויים. ר' מאיר ניסה להתמקח על ההערכה שר' אליעזר שלום עשה לגביו. כמחאה, ניגש ר' אליעזר שלום אל ארון הספרים, הוציא גמרא והתיישב אל השולחן ללמוד. כאשר שאל ר' מאיר את הרב לפשר מעשיו, ענה לו הרב: "אהבה מקלקלת את השורה." התכוון לומר, שמצוות הצדקה גדולה כל-כך, עד שלשמה הוא חייב לפעמים למחול על כבודו.
ר' אליעזר שלום רדף בחרי-אף את החנוונים, שהעלו שוב ושוב את מחירי מצרכיהם. באותה עת החל להתפתח המסחר בדגים לשבת, וגם מוכרי-הדגים העלו מאוד את המחירים. פעם הביא יהודי זר, מסוקולוב, דגים לשדלץ למכירה. המעשה הרגיז את מוכרי הדגים
המקומיים והם השחיתו את הדגים של ה'פולש'. זה האחרון בא להתלונן לפני ר' אליעזר שלום, והרב ירד מיד אל שוק הדגים, אשר נמצא אז בסמטת פשייאזד, שנקראה: הסימטה של ר' ברל הרשקס. ר' אליעזר שלום הביט בדגים של המקומיים ואמר: "הדגים שלכם הם טרפה, כי יש בהם תולעים." מיד פשטה השמועה בעיר כולה, והכל נמנעו מקניית דגים. החרם נמשך כמה שבועות, עד שמוכרי-הדגים באו אל הרב ונתנו לה הבטחה בתקיעת-כף, ששוב לא יעלו את המחירים.
יצחק נחום ווינטרויב, מתוך "אבות מספרים שדלץ"