בימי מלחמת העולם הראשונה, ובעיקר לאחריה, החלה תנועת "החלוץ" בהכשרת חלוצים בני עירנו לעלייה לארץ-ישראל. בקיבוץ החלוצי הראשון בכפר פטרקאז, ובחווה החקלאית של האחים וויימן ברושקשה, הועסקו צעירים יהודיים בעבודה פיזית-יצרנית. אחת המשימות העיקריות של התנועה הייתה להוציא את הנוער היהודי מ"עסקי האוויר" ולהעבירו לעבודת כפיים בריאה.
"החלוץ" בשדלץ, כמו אצל יהדות פולין כולה, השריש את הרעיון הציוני והגשים אותו הלכה למעשה. ואמנם, עוד בעצם ימי המלחמה עלו לארץ-ישראל החלוצים הראשונים. אלה סללו את הדרך לעשרות צעירים וצעירות יהודיים, שעשו את חזון "החלוץ" ולמציאות.
פעילות של נוער "החלוץ" עוד חיה בזכרוננו והיא מגוונת ונמרצת: אירועי "תל-חי" המרשימים, ובהם הציגו המקהלה והחוג הדרמטי של התנועה, תמונות מן החיים בארץ-ישראל (בשדלץ ישב הועד האזורי, של כל התנועות הציוניות באזור פודלאשה); הכינוסים הציוניים בכפר קריניצי בחצרו של בעל האחוזה היהודי, צינמן. מאלה לא יישכחו התרוממות הרוח, ריקודי ההורה סביב המהדורה בחורשה עד שעת לילה מאוחרת, והשירה העברית הרמה, שהדיה נישאו הרחק עד לבתיהם של כפרי הסביבה.
יש להזכיר גם את הפעילות החשובה בתחום של העזרה ההדדית, שאפשרה לחברים לנסוע לארץ-ישראל, מסע שהיה כוך בהוצאות גדולות. קרן "החלוץ" גייסה סכומי כסף למען עולים נצרכים. לגביהם, בעידן של טרם הסוכנות היהודית או ה"ג'וינט", הייתה זו קרן של הצלה ממש.
לא נשכח את פעילי תנועת "החלוץ" בשדלץ, שלא זכו לבוא לארץ כיסופיהם ונרצחו באכזריות בידי הנאצים. ביניהם: חברי וידיד משה יום-טוב, עסקן רב-פעלים, ועתיר זכויות, אחד ממקימי התנועה בפולין: חברי בנימין צ'ארני, ממנהיגי "החלוץ" האחרונים לפני פרוץ המלחמה, שמת מרעב ברוסיה, ודוד פורייטר, מן הפעילים בתנועת הנוער החלוצית-סוציאליסטית "פרייהיט-דרור".
ב"החלוץ" היו מאורגנות כל תנועות הנוער הציוניות של ארץ-ישראל העובדת. בוועד המנהל ישבו נציגים של "השומר הצעיר", "פרייהייט-דרור" ו"החלוץ הצעיר". לכל תנועה היה "קן" משלה, והיא ניהלה פעילות חינוכית עצמאית.
בין אלה, תפס "השומר הצעיר" את המקום הראשון. הייתה זו תנועת צופים גרידא" אך בזכות תדמיתה, המדים המיוחדים, הסמלים והאותות ובראשם הסיסמה "חזק ואמץ", היא ניחנה בכוח משיכה עז, שהוביל אל שורותיה את מיטב הנוער היהודי.
מרשימות במיוחד היו חגיגות ל"ג בעומר. זכורה לי צעידתם הגאה של בני-הנוער "השומרים" בשורות מלוכדות ברחובות העיר, מצעד שעורר עבוד רב כלפיהם וכלפי התנועה, ולא רק מצד היהודים, אלא מצד תושבי העיר כולם.
"השומר הצעיר" בשדלץ התארגן מיד עם תום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1921. היוזם והמנהיג המרכזי היה הרשל סלושני, ולצדו פעלו: מלכה לוין, יהודה ליוורנט, דוד יום-טוב, בונים צ'רנוברודה ועוד חברים. התנועה התמקדה בפעילות בקרב הנוער הלומד בבתי-ספר התיכוניים ובחלק מבתי-הספר העממיים. האולמות המקושטים יפה, שנקראו "קינים", הפכו לבית חם ל"אחים ולאחיות", שהיו נכונים לסייע איש לרעהו, לחיות, לפעול וליצור ביחד. זכורים לי מבצעי התרמה ואיסוף כספים שנועדו לעזור בחשאיות לחברים עניים, ולאפשר להם לשלם את שכר הלימוד או לקנות ספרים, וכן מפעלים של עזרה הדדית, שהייתה אחד מיסודותיה של התנועה.
אלפי צעירים יהודיים עליזי פנים, התאספו בסמטה ליד טחנתו של יהושע לוין וממנה יצאו אל חורשת רושקשה. שם הם הקימו אוהלים ומטבח שדה, ובילו את היום בשירה ובריקודים. היער רחש ככוורת דבורים, ההורים עמדו בצד, התבוננו, ורוו נחת מילדיהם. לפנות ערב, שבו כולם במצעד העירה, ושירי חלוצים וארץ-ישראל נישאו בגרונם.
בכל קיץ ארגן "השומר הצעיר מחנות קיץ בעלי אופי צופי בכפרים הפולניים שבסביבות שדלץ. המחנות הצטיינו במראה אסתטי, במשמעת נוקשה, בסדר קפדני ובחינות מיוחד במינו, שפיתח את הכיסופים לארץ-ישראל. אחד ממחנות הקיץ האחרונים, שביקרתי בו כאורח, הוקם בכפר פולני בין שדלץ לז'ליכוב. מפקדו היה יוסף קבצן, שכעבור זמן זכה לעלות לישראל.
תנועת "החלוץ הצעיר" הונהגה בידי "החלוץ" ובאה להכשיר את הצעירים לקראת חברות בתנועת האם. כאן לא הקפידו במיוחד על בחינת החברים, ולא היה חשוב באיזה בית-ספר לומד החניך ומהו "ייחוס האבות" שלו. אפשר היה למצוא כאן תלמידי תלמוד-תורה ובתי-ספר עממיים לצד שוליות של בעלי-מלאכה, ובני "עמך" עם בנים לבתים מכובדים.
"החלוץ הצעיר" ארגנה כנסים, פגישות, מחנות קיץ ואירועי בידור לצעירים ועשתה עבודה חינוכית חשובה למען ארץ-ישראל.
תנועת הנוער החלוצית-ציונית-סוציאליסטית "פרייהייט-דרור", דמתה לאחיותיה, אך התייחדה במועדון ספורט מעולה משלה – "הפועל". שם המועדון הלך לפניו בפולין כולה. בטיול אופניים לארץ-ישראל, שארגן "הפועל" בפולין בשנת 1932, השתתפו כמה ספורטאים מ"הפועל" שדלץ, חברי "פרייהייט-דרור".
כל תנועות הנוער הציונית גם יחד, מנו בשדלץ בתקופת הפריחה והזוהר שלהן בשנים 1932-1930, כ-2,500 חברים. האגף של אר ץ-ישראל העובדת, תפס בהן כ-75% – גורם חשוב ומכריע בחיי הנוער היהודי בעירנו.
התנועות הצטיינו בפעילויות לאיסוף כספים למען הקרן הקיימת לישראל, לקרן היסוד, לקפא"י – קרן פועלי ארץ-ישראל – וכיוצא באלה. התנהלה מעין תחרות סמויה בינין: מי תאסוף יותר! אך מעבר לעניינים שבחומר, הרי בכוחו של הנוער הציוני-חלוצי אפשר היה להיווכח במצעדים מרשימים ברחובות העיר, במיוחד בהפגנות שנערכו לרגל אירועים מיוחדים.
אני זוכר, למשל, את ההפגנה ומצעד ההמונים, שנערכו בעיר בשנת 1929 במחאה על מאורעות הדמים בארץ-ישראל. הצעירים, חברי תנועות הנוער הציוניות צעדו אז לאורך קילומטרים, על פני כמה וכמה רחובות, והפגינו לעיני הציבור כי הציונות בשדלץ היא כוח מבוסס, חזק ואיתן. לקראת העלייה לארץ-ישראל שהו חלוצים בני שדלץ, חברי כל התנועות, בקיבוצי הכשרה ברחבי פולין, וקיבוץ שכזה הוגם גם בשדלץ עצמה. למרבה הצער, לא פעם נדרשו אמצעים שונים כדי להשפיע על ההורים, שלא התירו לילדיהם לצאת לקיבוץ הכשרה והתנגדו לעלייה ארצה בכלל. המשפחות חוו טרגדיות קורעות לב, ובין העולים ארצה היו, שהוריהם לא התכתבו אתם במשך שנים. ההורים כעסו על הבנים שהמרו את פיהם, עזבו את הבית, לא נרתעו משום מכשול, ויצאו להגשים את חלומם וכאן הכשירו את הקרקע למדינה היהודית העצמאית.