טויבה אברבנאל – לזכרה

טויבה נולדה בפולין בעיירה שדלצה לשרה-מינדל ושלמה שמואל. ההורים נספו במלחמה. על פי הידוע הסתתרו במרתף ושם נרצחו.

אחים ואחיות לפי סדר הגילים:

הרשל – התחתן עם אלטקה ועזב לארגנטינה. ילדים: אסתר, דורה, דוד. הגיעו לארץ בתחילת שנות השישים עם דוד ודורה. אסתר נשארה עם משפחתה בארגנטינה. דורה נישאה לשמשון ונולדו להם חיה וישראלה.
מלכה – חיה עם ההורים עד המלחמה. נספתה בשואה.
לוי – שרת בצבא הפולני .לאחר שהשתחרר עבר לעבוד בשמיאשיץ. היה נשוי והייתה לו ילדה (בשנת 1933, כאשר אחותו טויבה עלתה ארצה, הייתה הילדה בת חצי שנה). כל המשפחה נספתה בשואה.
סבינה – התחתנה עם אריה. עלתה ארצה בשנת 1934. בן: עודד, נישא לאגנס. ילדים: הרולד ומרגו. להרולד שתי בנות ולמרגו שני בנים. כולם חיים בארה"ב.
מאיר – נפטר, בהיותו נער, מאכילת תפוחי בוסר.
יהודה – שרת בצבא הפולני, לאחר מכן עבד בלודג' ולאחר מכן חזר לשדלצה. נספה בשואה.
טויבה – עלתה ארצה ב- 1933. הייתה בתקופת הכשרה (או יותר נכון בתקופת המתנה להתיישבות) עם כל חברי הקיבוץ, בגבעת מיכאל ליד נס-ציונה.
נחום – עם תחילת המלחמה ברח משדלצה, לאחר מכן חזר להורים. נספה בשואה.

המשפחה חיה בשדלצה ועד מלחמת העולם הראשונה התפרנסה מחנות לפירות, צעצועים, מכשירי כתיבה וכדומה. הם עשו לבד גלידה ומכרו בחנות. הגלידה נחשבה לטובה בעיר. החנות הייתה ברחוב הראשי של העיר. בסוף המלחמה, כאשר הגרמנים ברחו, הם שדדו את החנות. לאחר מכן סגרו ההורים את החנות. המשפחה עברה לגור ברחוב דלוגה 18.

האב התפרנס מהלוואות כספים ומכך שאנשים היו מגיעים אליו לבוררות על סכסוכים ביניהם. בבית היו שני חדרים ומטבח, אמא ואחותה הגדולה מלכה ישנו במטבח. חלק מהילדים כבר לא חיו בבית.

חלק גדול מתושבי העירה היו יהודים. היו בשדלצה שני בתי ספר יסודיים יהודיים , של 7 שנות לימוד. טויבה למדה באחד מהם ובגיל 14 סיימה את לימודיה. בשדלצה היה בית ספר תיכון ממשלתי אחד שבו לא קיבלו יהודים (מלבד יוצא דופן אחד), ובית ספר תיכון פרטי אחד, שעלה הרבה מאוד כסף וגם בו קיבלו יהודים רק בפרוטקציה. לאב לא הייתה מודעות לחינוך והשכלה של הילדים וכנראה שגם לא היו אמצעים, כך שאף אחד מהילדים לא המשיך את לימודיו.

האב היה נותן לאם כסף לאוכל ולא יותר , על כל הוצאה נוספת היה על טויבה לבקש אותו. כאשר היתה זקוקה לספרי לימוד פנתה אליו עם ערמת ספרים שמצאה בארון ואמרה לו שאלה ספרי הלימוד שהיא צריכה ושהם עלו סכום קטן (יחסית למספר הספרים) ואז הוא נתן לה כסף לקניית ספרי הלימוד. את יתר הכסף השיגה ממכירת ספרי לימוד של שנה קודמת.

בשדלצה היה קן של ה"שומר הצעיר". המורה של טויבה בביה"ס היה ראש הקן והוא הכניס אותה לשוה"צ (היא היתה אז בת 7 או 8). חברותיה מהתנועה היו: שורקה, חנצ'ה, הינדה, אלה אלטמן ועוד. טויבה הייתה בתנועה גם לאחר סיום לימודיה, עד שנסעה לוורשה.

לאחר שסיימה את הלימודים חיה טויבה בבית והיתה מסתובבת עם חברותיה, שחלקן עבדו: לחנצ'ה היא התלוותה כאשר חנצ'ה היתה משגיחה על הובלת הפחם מהרכבת (משפחתה של חנצ'ה מכרה פחם וכאשר היה הפחם מגיע עם הרכבת היו מובילים אותו בעגלות והיה צריך ללכת אחרי העגלה ולאסוף את הפחם שנפל). לחברתה אלה אלטמן (זלטקה) היא התלוותה כאשר אלה היתה הולכת לגביית כספים עבור משפחתה. טויבה התחילה לחפש עבודה.

בערך בגיל 16 למדה טויבה לרקום על מכונה, אצל שתי אחיות יהודיות ממשפחה עשירה מאוד בשדלצה (בבית היו 7 חדרים). לאחר זמן האב קנה לה מכונת ריקמה והיא התחילה לעבוד בבית ולמכור את מה שרקמה. פעם, כאשר שהתה בקייטנה מחוץ לעיר, הגיע אליה אדם שעסק במכירת מכונות תפירה והיה זקוק למישהי שתלמד את הקונות כיצד לרקום על המכונות, הוא שמע על טויבה וביקש ממנה שתעשה זאת. האיש שכר אולם, בכפר לא רחוק מוורשה, ושם עמדו המכונות והגיעו הקונות וטויבה עשתה להם קורס בריקמה. היא גרה אצל משפחה בכפר. לאחר כחודש, הסתיימה העבודה וטויבה חזרה לשדלצה.
את הכסף שהרוויחה שמרה טויבה לקניית בגדים לעליה.

בינתיים התפזרו כל החברות וטויבה החליטה לנסוע לוורשה לחפש עבודה. את הוצאות הנסיעה היא קיבלה מאביה, אולם יותר מזה הוא לא נתן לה. היא הגיעה לוורשה בערב, זאת היתה הפעם הראשונה שהיתה בוורשה ולא הכירה שם איש. את הלילות הראשונים בוורשה עשתה אצל חברה של אחותה מלכה, שגרה בבית דודיה, שהיו אז בחופשה.

שורקה נתנה לטויבה כתובת של חברה שלה שגרה בוורשה וחברה זו סידרה לטויבה עבודה בבית אמה. האם עשתה חולצות צמר מריבועים, בעבודת יד וטויבה עבדה איתה. שם טויבה הייתה עד שהודיעו לה מהתנועה שהגיע תורה לעלייה. היה עליה לשוב לשדלצה ולהיבדק אצל רופא, לצורך העלייה. בשדלצה היא חיכתה לעלייה כשנה.

בעיה שהתעוררה הייתה בעיית הכסף לכרטיס. כרטיס עלה 300 זהובים. בהנהגה הראשית קבעו סכום שעל כל אחד לשלם, בהתאם למצבו הכספי, וזאת על מנת לממן את הכרטיסים לאלה שלא היה להם כסף. לטויבה נקבע לשלם 600 זהובים, האב היה מוכן לשלם רק את מחיר הכרטיס (300 זהובים), וטויבה הודיעה שאין ביכולתה לשלם זאת ושאם זה התנאי היא לא תיסע. לאחר דין ודברים אושרה לה העלייה. האב שילם 300 זהובים, היא נפרדה מהמשפחה בשדלצה , נסעה לשמיאשיץ להיפרד מאחיה לוי ומשפחתו ולאחר מכן, בשנת 1933- בהיותה בת 22 עלתה ארצה.

היא הגיעה לגבעת מיכאל ליד נס-ציונה. ב-22 בדצמבר 1938 עלה הקיבוץ להתיישבות במסילות.
טויבה נישאה לאהרון ונולדו להם שתי בנות- חוה וזיוה (בתמונה עם אמן).
נכדים: מזיוה – עמית, רותם, יואב, ענת וטל. מחוה – שגיא, ניצן ועומר.
נינים: מעמית – מאיה, דן והילה
מרותם – מאור ונעמי
מיואב – יונתן ואביב
מענת – שי ותמר
משגיא – עמית, עידו ואופיר
מניצן – רז, גל וניר

ב-26.5.08 מלאו לטויבה 97 שנים והיא מתגוררת בקיבוץ מסילות.