נולד בשדלץ, בן יחיד לאביו החייט, שהיה ירא שמים וחלם כל ימיו על ארץ-ישראל. יהודה היה יפה-תואר, שחור עיניים ובעל בלורית של שיער מסולסל. מילדותו ספג מהוריו סיפורים על גיבורי תל-חי והגליל. בבית-הספר "תרבות", שם למד, הפגין כישורים מיוחדים בציור ובזמרה, הצטיין גם כמארגן אירועים אמנותיים וערבי תרבות. היה אחד החברים הפעילים ביותר בקן "גורדוניה" בשדלץ, בחוג הדרמטי שהקים וניהל. היה מקבל תמיד את התפקידים הראשיים, הן בבית-הספר, והן בתנועה. היה איש רעים להתרועע וריכז סביבו הרבה חברים.
את קשריו ההדוקים עם קן "גורדוניה" בשדלץ, יהודה לא ניתק גם כאשר בשנת 1939, סמוך לפרוץ המלחמה, עקרה משפחתו לוארשה. ב"קן" המקומי הוא הפך תוך זמן קצר למסמר האירועים התרבותיים. שאיפתו הגדולה הייתה לעלות לארץ-ישראל יחד עם מדריכתו הניה גולדברג, שהתיישבה לימים בקריית ענבים. וכאשר זו עלתה לארץ ביקש ממנה יהודה לכתוב לו מכתבים, עד שיגיע היום הנכסף וגם הוא יעלה ארצה.
כאשר בא הרגע ללחום בנאצים, התמסר יהודה בכל מאודו לפעילות מבצעית, והיה חבר הקבוצה הלוחמת של "גורדוניה", ובמשך זמן-מה, מפקדה. כבחור זריז, קל תנועה, בעל יוזמה ושופע רעיונות אפשר היה לסמוך עליו במילוי כל משימה. חודש לפני מרד גטו וארשה, במרץ 1943, בעת ניהול משא ומתן על רכישת נשק, נתפס יהודה יחד עם חברו שמעון לבנטל. כפי הנראה הייתה זו מלכודת של הגסטאפו, והמתווך בעסקה היה סוכן של הגרמנים. בשטח בית-החרושת שברחוב נובוליפיה, בתחום הגטו, נקבעה נקודת המפגש עם המתווך, ושם נעצרו השניים. בעת חקירתו בגסטאפו עונה יהודה באכזריות רבה על ידי הסדיסט הידוע בראנד, אך זה לא הצליח לשבור את רוחו של הגיבור היהודי והוא לא גילה דבר.
יהודה קונסקי מת בעינויים, והוא בן 20. כאשר הוצא מחדר העינויים היה כל גופו שחור ושותת דם, ואצבעותיו מחוצות. שמו רשום בין שמות הנופלים במרד גטו וארשה. ברשימה מופיע גם שם חברתו, לאה קורן. הוריו ואחותו נרצחו בוארשה.
(מן הספר "חורבן ומרד בגטו וארשה" מאת מ. ניישטט).
הוכנס לספר ה"יזכור" ליוצאי שדלץ ע"י פישל דרומי (פופובסקי).
