לאחר מלחמת העולם הראשונה

לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, כשלגיונות פולניים התארגנו למאבק על עצמאות פולין בהנהגתו של פילסודסקי, הצטרפו גם מתנדבים יהודיים משדלץ לאחד הלגיונות האלה, שנוסד בנובמבר 1917 באוסטרוב ובקומרוב. מנהיג הקבוצה היהודית, זלמן פרייליך, נפל בשבי הגרמנים יחד עם לוחמים פולניים, צעיר יהודי נוסף, משה רוזנבלט, היה בין לוחמי פילסודסקי שנכנסו ללומז'ה והשתלטו עליה מיד עם צאת הגרמנים. באוקטובר 1918, זמן קצר לפני ההכרזה על עצמאות פולין, יצאו הנציגים היהודיים במועצת העיר שדלץ בהצהרת תמיכה ונאמנות למדינת פולין העצמאית.

עד מהרה נכזבו תקוות היהודים, שציפו כי תיפתח תקופה חדשה ביחסיהם עם הפולנים. כבר בשנה הראשונה לעצמאות שטפו את פולין גלי אנטישמיות. ב-11 בנובמבר 1918 פיזרה המשטרה הפולנית אסיפה של ה"בונד" ושל "פועלי ציון", שנערכה בשדלץ, ואסרה אחד מחברי ה"בונד". מיד אחר-כך התגודדו ברחובות העיר כנופיות של אנטישמים, ויהודים עוברי-אורח הותקפו והוכו. במהלך ההתפרעות התערבה המשטרה ועצרה יהודי ופולני.

בשנת 1919, בעת מסע הבחירות לסיים, התנהלה בעיר תעמולה אנטישמית. מודעות של מועמדים יהודיים נתלשו, וחברי המפלגות היהודיות בשדלץ שיגרו מברק אל משרד הפנים הפולני והתלוננו על ההתנכלויות לתעמולת הבחירות שלהם. באפריל 1919 ביקרו בשדלץ יצחק גרינבוים, אפולינרי הארטגלאס ונח פרילוצקי. הופעותיהם באסיפות, שקיימו תומכיהם, הגבירו עוד יותר את האווירה האנטישמית במקום.

האנטישמיות בעיר התגברה במיוחד בזמן המלחמה הבולשביקית-פולנית ב-1920. באביב של אותה שנה פרסם מפקד הצבא הפולני, קרפובסקי, שורה של תקנות נגד יהודי העיר. כל הארגונים הפוליטיים והתרבותיים נצטוו להפסיק את פעילותם. בין השאר, הופסקו מפעולותיה של חברה התרבות "יידישע קונסט" וההתרמה למען הקרן הקיימת לישראל. במקביל נערכו מעצרים בקרב פעילי מפלגת הפועלים, ומנהיג ה"בונד" בעיר – יוסף סלושני, נשלח למחנה הריכוז דומביה שליד קרקוב. כמה ימים לפני שנסוג הצבא הפולני מן העיר ניתנה הוראה, שעל כל הגברים היהודיים בגילאי 40-17 לעזוב את העיר יחד עם כוחות הצבא.

בעיר שררה אווירה כמו ערב הפוגרום של 1906. יהודים החלו לאגור מצרכי מזון, וגברים יהודיים רבים הסתתרו בבתיהם ולא צייתו לפקודת הפינוי, שכן חששו להשאיר את נשותיהם ואת בני משפחתם לבד בשנים כה קשים.  התנהגות זו עוררה זעם בקרב האוכלוסייה פולנית, וכורה מקומי, אגב איום בפגיעה ביהודים, האשים אותם כי ערב כניסת הסובייטים לעיר הם גילו חוסר פטריוטיות.

ב-6 באוגוסט 1920 נכבשה שדלץ בידי הסובייטים. למחרת בבוקר הופצו בעיר כרוזים בפולנית, ברוסית ובאידיש, שהודיעו על הקמת מועצת מהפכה בת שלושה חברים. בראש המועצה עמד יהודי – אלפרוביץ' ולצדו כיהנו שני פולנים. ב-14 וב-16 באוגוסט פרסמה המועצה כרוזים, שהורו לסוחרים למכור את מרכולתם במחירים שנקבעו. ציבור הפועלים נקרה לתמוך בשלטון החדש. ואמנם ה"בונד", "פועלי ציון" וחברי ה-P.P.S פרסמו הודעות תמיכה במועצת המהפכה.

ב-18 באוגוסט 1920 נסוג הצבא הסובייטי משדלץ והעיר נכבשה בידי הצבא הפולני. עוד באותו היום פרסמו אישי ציבור פולניים, ובהם הבישוף של פודלאשה – הנריק פשדצקי וראש העיר – אדמונד קושטלץ, כרוז ובו יצאו להגנת היהודים. רוב יהודי העיר נשארו נאמנים למדינה הפולנית. נאשר על ההמונים לעשות דין לעצמם. אבל דבר לא הועיל. מיד עם כניסתם לעיר החלו אנשי הצבא במעצרים בקרב היהודים, שנחשדו בשיתוף פעולה עם הקומוניסטים. אפולינרי הארטגלאס, שביקר אז בשדלץ, העריך את מספר העצורים היהודיים ב-1,000. ארבעה יהודים נרצחו בחורשה שמחוץ לעיר, ורבים נוספים הועמדו לדין. כ-20 יהודים נשפטו והוצאו להורג, ביניהם פעיל מרכזי של התנועה הציונית בעיר, אברהם גרינשפן. אחרים נידונו ל-10 שנות מאסר. במהלך המשפטים התפרעו תושבים פולנים ובזזו בתים וחניות של יהודים.

ועד עזרה מיוחד שהקים הג'וינט אמד את הנזקים לרכוש יהודי ב-11 מיליון מרקים. רבים מיהודי העיר ידעו התרוששות של ממש ונזקקו לתמיכתו של הועד.

האווירה האנטישמית והאלימה שלטה בעיר גם ב-1921. באוקטובר התנפלו תושבי שדלץ על מסע הלוויה יהודי ותקפו את משתתפיו. בנובמבר נפתח משפט פוליטי נגד שני נציגים יהודיים במועצת העיר – אפרים צלניק ויוסף טודין, שנאשמו בשיתוף פעולה עם הסובייטים בימי הכיבוש ובפגיעה באינטרסים של המדינה הפולנית. הם נידונו למאסר בן שנה וחצי.