פישל דרומי (פופובסקי): בתי הספר העבריים

מקובלת הסברה, שפתיחת בית-הספר הראשון של "תרבות" מציינת את ראשיתה של מערכת החינוך העברי בשדלץ. אולם, כפי שהוזכר בפרק אחר, בית-ספר עברי כבר היה קיים בשדלץ בשנת 1904, כאשר חבורת הציונים הביאה לעיר את המורים גורביץ' וקפלנסקי ואלה יחד עם עקיבא גולדפרב ודוד מורגנשטרן, הקימו כאן את בית-הספר העברי הראשון.

בית-הספר שכן ברחוב פיינקנה 10 ותפס את כל שטחה של הקומה העליונה, למדו שם כ-180 ילדים כולם בנים להורים ציוניים, שקיימו את בית-הספר באמצעי הם, ללא כל עזרה חיצונית. גורביץ' וקפלנסקי ניהלו כאן גם קורסי-ערב למבוגרים, והמלה העברית התחילה להישמע ברחוב היהודי.

בשנת 1917 נפתח בידי מ. לנדוי בית-ספר עברי בשם "דעת", אך זה לא החזיק מעמד זמן רב. בעיר פעלו גם "חדרים מתוקנים" של: דוד אדלר ושמואל משה יבקוביץ' ושל פריזנט וברקוביץ'. האחרון נהפך כעבור זמן לבית-הספר "יבנה" של תנועת "המזרחי".

היה גם בית-ספר "תורה ודעת", שבו לימדו: ברנצווייג, גרינברג, יאוורבוים וזונשיין. בשנת 1920 פתח הועד הציוני בית-ספר בשיטת פרבל, שבין היתר פעלה בו הגננת חנה קיסר. לימים עלתה לארץ והתגוררה בחיפה.

במשך תקופה ארוכה לא ירדה מסדר היום של הועד הציוני, שאלת פתיחתו של בית-הספר "תרבות". העניין נדחה שוב ושוב בדאבון-לב, כיוון שבכל פעם שניגשו לדבר 'תכלית' חסרו 100 הזולטי הראשונים כדי להתחיל לעשות את הצעד הראשון.

ביוזמתו ובמימונו של פישל פופובסקי (דרומי) נבחר ועד מצומצם, שנועד להקים ולפתוח את בית-הספר. חבריו היו: לוי גוטגלד, משה יום-טוב, יהושע אקרמן, פישל פופובסקי עצמו, אברהמצ'ה אלטנברג, והמזכיר היה מאיר טננבוים, אשר שימש בתפקיד במשך תקופה ארוכה. חברי הועד היוזם יצאו לוארשה, כדי לגייס את צוות המורים.

בשנת 1926 נפתח בית-הספר העברי – "תרבות". ראוי להזכיר כמה חברים שנטלו חלק פעיל בעבודתו: אשר הרשל, יושב-ראש הנהלת בית-הספר, איש חכם ושופע אמרות כנף, היה בן למשפחה דתית חסידית. ונמנה עם חסידיו של הרבי מפוריסוב. הוא עסק בלימוד תלמוד וגם קרא ספרים. יחד עם גיסו, נפתלי נייגולדברג, ניהל בנק ומאוחר יותר הפך לסיטונאי של ברזל והיה לו גם מפעל לייצור מחרשות ברזל. לצד כל עיסוקיו במסחר ובתעשייה, ייחד הרשל זמן רב לפעילות ציבורית: הקים וניהל את "בנק הסוחרים", במשך שנים רבות עמד בראש ועד הקהילה, והיה חבר מועצת העירייה וברשות המיסוי הממשלתית, תפקידים שבהם הגן על האינטרסים של היהודים. פעמים רבות הוא עזב את עסקיו הפרטיים ונחלץ להצלתו של יהודי מתשלום מיסים כבדים. עם זאת, עסוק ככל שהיה, תמיד נתן לבית-הספר עדיפות ראשונה.

יהושע אקרמן, עסקן ציוני מסור, היה בן של חסידי קוצק והתמסר בלהט חסידי לפעילות ציבורית ציונית. לא פעם הזניח למענה את עסקיו הפרטיים.

יוסף גוטגלד, בנו של ר' ישראל, הקדיש שנים רבות לפיתוחו של בית-הספר. כמנהלו הפיננסי במשך תקופה ארוכה, דאג לשלם למורים את משכורותיהם, והקפיד לעשות כן אם אם היתה הקופה ריקה. הוא נטל חלק פעיל גם בעבודה למען הקק"ל.

משה יום-טוב, בנו של ר' בעריש, סוחר במצרכי מכולת, עבר הכשרה במסגרת "החלוץ הצעיר" ופעל גם בליגה למען ארץ-ישראל העובדת.

הסוחרים חנוך ריבק ושלום זלצמן, התפללו בבתי-כנסת של חסידים. השניים גילו עניין רב בפעילות למען בית-הספר, וזו תפסה שעות רבות מזמנם.

הציוני רב הפעלים וההשפעה פישל פופובסקי (דרומי), ממקימי בית-הספר "תרבות", עבד עשר שנים כמדריך מטעם מרכז הקרן הקיימת בפולין. בשדלץ נמנה על הנהלת הקהילה, וגם על הנהלתה של חברת "הזמיר" לתרבות אידיש.

יש להזכיר גם את הפעיל הציוני ד"ר ברגמן. בעת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה הוא ניצל ובא עם הצבא הפולני לארץ-ישראל. גם אשתו, בנם ובתם הגיעו לארץ. הבן נפל במלחמת העצמאות וההורים עם הבת חזרו לפולין, או היגרו לגרמניה.

בשנת 1933, כאשר עזב יצחק כספי את שדלץ ועלה לארץ-ישראל, נרתמו לניהול "החלוץ הכלל-ציוני" הפעילים: אלימלך פיינזילבר ואברהם פרידמן. אלה קיימו את חוג הנוער הציוני, ונשאו בו הרצאות על תולדות הציונות והגיאוגרפיה של ארץ-ישראל.

בשנת 1932, ביוזמתם של: יצחק כספי, ברוך אלברג, א"ש אנגלנדר, רידל ואחרים. נוסד בשדלץ "החלוץ הכלל-ציוני" הפעילים: אלימלך פיינזילבר ואברהם פרידמן. אלה קיימו את חוג הנוער הציוני, ונשאו בו הרצאות על תולדות הציונות והגיאוגרפיה של ארץ-ישראל.

יש להזכיר לשבח את החברות, שסייעו רבות בכל הפעילויות הציוניות ובכל המגביות בעיר, ובמיוחד בארגון שווקים למען הקק"ל, במגביות למען קרן היסוד ובפיתוחו של בית-הספר "תרבות". ביניהן נמנו: גב' מרים שיבוצקי, אסתר זלצמן, פועה רבינוביץ', שרה רדזינסקי, חוה דומב, הנייק וויימן, צלווה זלצשטיין, חוה וקשטיין, הגב' רדושינסקי, ביילה פינקלשטיין, רחל גורפינקל, גניה וויימן ויהודית קוויאטק. פעילותן הברוכה הוסיפה עוד טעם להגדרתה של שדלץ כ"עיר ציונית".

כעבור זמן התרחב הועד הראשוני של בית-הספר. השתתפו בו: אשר הרשל כיו"ר, חנוך ריבק, יהושע אקרמן, משה יום-טוב, פישל פופובסקי, שלום זלצמן, יוסף גוטגלד, מאיר טננבוים כמזכיר, לוי גוטגלד ואברהמצ'ה אלטנברג.

בשנת הלימודים השנייה, 1928/9, הצטרפו הלר ומלאשן לצוות המורים. גם מספר התלמידים עלה והגיע לכ-250. המקום ברחוב פוליאנסקה נעשה צר ונשכר מבנה נוסף ברחוב פיינקנה, בביתו של סוקניק. הצלחתו של בית-הספר עלתה על כל הציפיות. הוא נחשב לאחד הטובים בפולין כולה. בית-הספר גדל מיום ליום וזכה להערכה מצד כל שכבות האוכלוסייה: חסידים, חברי ה"בונד" ואפילו קומוניסטים שלו אליו את ילדיהם.

בעוד שבהנהלת הקהילה ניהל ועד בית-הספר מאבקים עם ה"אגודה", הרי שבמועצת העירייה ניטשו המאבקים לא עם הגויים, אלא דווקא עם הנציגים היהודיים של ה"בונד" ושל "פועלי-ציון שמאל". אלה טענו, כי בית-הספר העברי אינו אלא "יצוא" לפלשתינה וכי לומדים בו ילדי עשירים, ואם נציגי הפועלים היהודיים נוהגים כך, על אחת כמה וכמה נציגי הפ.פ.ס., היא המפלגה הסוציאליסטית הפולנית. נציגים אלה יחד עם נציגי הפועלים היהודיים היוו רוב בעירייה והכריזו: "איננו יכולים להצביע נגד רצונם של חברינו היהודים". אך כל אלה לא האטו את קצב העבודה, ואל ועד בית-הספר צורפו: מ' יודנגלויבן, ולודובסקי, מ' ראטביין, יעקב יום-טוב, מנדזיז'צקי, א' פיינזילבר וגניה וויימן.

בשנת 1930/31 סיים המחזור הראשון של בית-הספר "תרבות" את לימודיו, ובשנת 1931 נחגגה הנפתו של דגל בית-הספר. השבועון "שעדלעצער וואכענבלאט" פרסם לרגל האירוע גיליון מיוחד, ובו רשימות ומאמרים משל מורים ופעילים של המוסד, ובמוצאי אחת שבתות נערך ערב חגיגי במועדון העירוני. האולם היה מלא וגדוש, ורבים נאלצו לחזור כלעומת שבאו משלא יכלו להיכנס לאולם שהיה צר מלהכיל את כולם.

בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה התפתח בית-הספר עוד יותר ושכן במבנה מתאים ברחוב פילסודסקי 60. תלמידיו למדו בעשר כיתות עם סגל הוראה בן עשרה מורים, לקטנטנים הוקם גן-ילדים. היתה בבית-הספר ספרייה נאה, ופעלו בו מקהלה וחוג דרמטי, שהציג בהצלחה הצגות תנ"כיות וגם מן התרבות הכללית.

במשך שלוש עזרה שנות קיומו חינך בית-הספר "תרבות" בשדלץ, גיבורי חיל ולוחמים. שמותיהם של אחדים מהם נחרטו בתולדות מלחמת העצמאות של מדינת ישראל. חלק מתלמידי בית-הספר – בניהם של פופובסקי, החזן פסובסקי, שטיינברג, לווינשטיין, ליברמן ואחרים עלו לארץ-ישראל והצטרפו לשורות ה"הגנה". במלחמת העולם השנייה הם התגייסו לשורות הבריגדה היהודית וליחידות לוחמות אחרות במצרים, טריפולי, איטליה, בלגיה וגרמניה ולחמו עם צבאות בעלות הברית נגד הגרמנים.

ברגשי כבוד מיוחדים אנו מזכירים כמה מבוגרי בית-הספר, שלחמו בגבורה והקריבו את חייהם הצעירים למען עמם: אפריים ווימן, זיסקינד רוזנבוים, יהודה קונסקי וחנוך ז'לזנוגורה.