פישל דרומי (פופובסקי): ה"חלוץ" ו"צעירי ציון"

באותה תקופה הוקם בשדלץ סניף של "החלוץ". מקימיו היו חיים סוכודולסקי, איש בעל שאר-רוח, שלמרות חולשתו הפיזית היה פעיל מלא מרץ ואף ערך ביקור קצר בארץ-ישראל; הסטודנט גלברד; אדם לוויטה; עדה בארג הנמצאת בישראל; קימל, עסקן ציוני, שנתן שיעורים ב"החלוץ הצעיר", כיהן זמן מה כמזכיר הקק"ל ונרצח בידי הגרמנים; מוטל'ה גרינברג שעלה לישראל והסטודנט אנגלמן, שלימד גיאוגרפיה של ארץ-ישראל ב"החלוץ".

בשנת 1916 ארגן מרדכי מאיר לנדוי את הועד הציוני הראשון בשדלץ, שבו היו חברים גם: י.נ. וויינטרויב, עקיבא לוורטובסקי, ידידיה ריינמן, עו"ד הארטגלאס ואחרים. בשנת 1917 הקים לנדוי את חברת החינוך "דת", שבימי הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה ניהלה בתי-ספר, שלימדו בעברית ובאידיש וקורסים למבוגרים.

במקום אחר סופר, כי בשנת 1919 מסרו האחים בונים וברל וויימן, בעליהם של מבשלת הבירה "בראסקשה", שטח אדמה נרחב ל"החלוץ", ושם הוקמה חוות ההכשרה הראשונה באזור. כדי לפתח את החווה הונפקו מניות מיוחדות, והרבה חלוצים עברו שם את הכשרתם לפני עלייתם לארץ-ישראל.

בשנים מאוחרות יותר הוקם גם "קיבוץ", וחבריו – חלוצים מהסביבה כולה – עסקו בעבודות פיזיות שונות בתוך העיר ומחוצה לה. חברי "החלוץ" עבדו גם אצל הפריץ של אחוזת פטריקאס.

עם התפתחותו של סניף "החלוץ" המקומי התגלו בו כוחות חדשים: אלטר בועז הובר, אלימלך היינסדורף, רחל טננבוים (ריבק) ובעלה יהודה. כולם עלו לארץ-ישראל.

בשנת 1920 התקיימו בשדלץ שתי ועידות מחוזיות. באחת, של הציונים הכלליים, השתתפו צירים מן הערים לוקוב, מזריץ', ביאלה-פודלאשה, רדזין, מארד, לושיץ, סרנק, סמיאטיץ, נובה-מינסק וקלושין. מטעם הועד המרכזי הציוני בפולין, השתתפו בועדה: עו"ד אולשוונגר, יוסף גרביצקי (רגב) וי' איטקין, שעלו לישראל. נבחר ועד מחוזי בראשותו של ברל וויימן שאף הוא עלה ארצה.

בועידה השנייה של "צעירי ציון", השתתפו נציגי רובן של  הערים המצוינות קודם, ומטעם המרכז השתתף – ברזילי, אשר לימים מצא את מותו בטביעה בכנרת.

מן הראוי להזכיר את אלחנן לוין, אחד הציונים החשובים ביותר באותו זמן. בראשית דרכו התקשה לדבר אידיש, אך כיוון שהיה כשרוני במיוחד, גאון ממש, הוא רכש במהירות את השפה ונחל הצלחה רבה בכל הופעותיו, במיוחד כאשר התווכח עם בעלי דעות שמאלניות. מאוחר יותר, כאשר פעל כעורך-דין בוארשה, היה אחד המנהיגים הראשיים של הרוויזיוניסטים בפולין.

הזכרנו כבר, את העיתון "שעדלעצער וואכענבלאט", אשר פורסם ביוזמן הועד הציוני, בשנת 1922, כדי שישמש במה ציונית ציבורית בעיר. נוסיף, כי בהתייעצות הראשונה לקראת הוצאת העיתון השתתפו עשרים איש, וביניהם: יוסף ולוי גוטגלד, נחמיה מאלין, יהושע אקרמן, א"ש אנגלנדר, בונים רוטנברג, יחיאל גרומן, יהושע גולדברג, פישל פופובסקי, אשר לימים עלה לישראל, ושלמה סוכודולסקי (שהיגר לאמריקה). המשתתפים התחייבו בו במקום לתרום 5 זלוטי לנפש, וחיזקו את ידי העושים במלאכה: העורך הראשון יחיאל גרומן, והמו"ל אשר ליוורנט.

באותה שנה, בדיוק בעת שאחדים ממובילי התנועה הציונית עזבו את שדלץ, בא לעיר ד"ר מ' שלייכר. הוא עמד בראש התנועה בעיר, היה נציגה במועצת העירייה ובועד הקהילה והשתתף באיסוף כספים לקרן היסוד, לחברת "תרבות" ועוד ועוד. הרבה מרץ ועבודה ייחד ד"ר שלייכר בתחום השמירה על בריאותם של הילדים היהודיים ושל תלמידי בתי-הספר בשדלץ. שימש יושב ראש הסניף המקומי של ה"טאז" – ארגון הבריאות היהודי בפולין. עלה לישראל וקבע את מגוריו בחיפה.