בשנת 1902, נוסד בוארשה ארגון "התחיה". בראש הארגון עמדו: יצחק גרינבוים, 
יאן קירשראט, יוסף שפרינצק, זליג וייצמן, מ' הורוויץ, יעקב אולשוונגר, נח פרילוצקי ואחרים. גם בשדלץ נפתח סניף של הארגון בהנהגת: מ.לנדוי, משה צוקר, מוזס גרינפרב, פרץ קמאר, האחים ניידז'ווידז, ד"ר משה טמקין, ישעיהו זיידנצווייג, ואחרים. הסניף השדלצאי והסניף של בנדין נחשבו למוצלחים ביותר בפולין.
"התחיה" עסקה במכירת 'שקלים' (רכישת השקל הקנתה זכות לבחור ולהיבחר לקונגרס הציוני), בעריכת מגביות למען הקק"ל ועוד. המצע של הארגון כלל גם סעיף בדבר מאבק נגד פוגרומים, ולמטרה זו נרכש נשק בוארשה. קבוצת צעירים – "קבוצת מפיצי שקלים", בהנהגת: פישל פופובסקי, אלימלך היינסדורף ויעקב רידל, הפיצה את השקלים בין הצעירים, אשר שילמו את תמורתם במשך השנה – קופייקה אחת בשבוע. גם איסוף הכספים לקק"ל נעשה באמצעות בולים, שהופצו בחתונות ובשמחות.
בשנת 1904 החליט הועד של בית-הכנסת הציוני לפתוח בעיר בית-ספר עברי, שעליו עוד יסופר. גורביץ' וקפלנסקי, שני מורים פעילים בבית-הספר סייעו גם בפעילות הציונית. במיוחד הצטיין בה גורביץ', יוצא ליטא צעיר וסימפטי, שהיה בקיא בספור העתיקה והחדשה כאחת. בלשונו המתונה, העניינית והבהירה דיבר אל לב הכל והשפיע מאוד על ההמונים. כעבור זמן הוא עזב את שדלץ ונתמנה למנהל הגימנסיה העברית בווילנה.
בעיר ניכרה התעוררות של כל המפלגות היהודיות. מלבד "התחיה" ו"בני-ציון" פעלה בעיר גם מפלגת "פועלי-ציון" ובראשה: משה פכטר, שרה קפלן מסמיאטיץ, גבריאל שלכטר, מ' שטיינקלאפר המכונה "מוטל חסיד", דוד אורז'ך וליובה אייזנשטט.
גם "הבונד" היה אז פעיל מאוד. בשנת 1906. כאשר התחולל הפוגרום בשדלץ, צעד בראש המשלחת אל המושל הציוני יצחק נחום וויינטרויב.
בשנת 1907, בעת העלייה השנייה, עלו גם משדלץ לארץ-ישראל; מנחם בן-הלל (בקר), האחים ד"ר משה טמקין והמשורר מרדכי טמקין, פרץ קמאר, גבריאל שלכטר, מנשה גולדזק, זאב טו כקלאפר, יעקב טמקין ומשפחת מכאניק. אחדים מהם חזרו לשדלץ, כעבור זמן.
באותה שנה השתקע בשדלץ עו"ד אפולינרי הארטגלאס – תוספת של כוח ציוני רב משקל, שהגדיל עוד את שורות התנועה. למרות שדיבר כמעט רק פולנית, ואילו מאזיניו המבוגרים בקושי הבינו לשון זו, הרי בשפות השפה הקלה והמובנת לכל, שבה השתמש בפנותו אל קהל זה, התקבלו הרצאותיו בברכה והכל נהרו לשמוע את מוצא פיו. הוא השפיע במיוחד על "עמך". הצלחה מיוחדת הייתה לו אצל החסידים. הופעותיו במועצת העירייה בפולין העצמאית, בשם הסיעה היהודית, הותירו תמיד רושם עז, לא רק על היהודים, אלא גם על הפולנים. הכל ראו בו לוחם אמיץ והוגן, שאינו סולח למעשי עוול אפילו אם פגעו בלא יהודים. אחד ממעשיו הבלתי-נשכחים היה בזמן מלחמת העולם הראשונה, כאשר ז'נדרם גרמני הרג כלב ברחוב והורה לסטודנט פולני שיסלק את הפגר. הארטגלאס יצא להגן על כבודו של הסטודנט – כיצד זה הטיל עליו הז'נדרם מלאכה בזויה שכזו? הארטגלאס הועמד למשפט לפני בית-דין צבאי, ועורכי-דין פולניים נחלצו להגנתו. כאשר נבחר הארטגלאס לסיים הפולני, מטעם מחוז ביאלה ועזב את השדלץ, איבדו הציונים המקומיים נציג מיוחד ויוצא דופן. משעלה לישראל עמד בראש המחלקה המשפטית במשרד הפנים בשנות ה-50.
בשנת 1907 הקימו מרדכי מאיר לנדוי ואחרים את "קופת מלווה וחיסכון". מאוחר יותר קיבלה הקופה את השם "בנק אודז'אלובי", בהנהלתו של הציוני – נחמיה מאלין. זה כיהן שנים רבות כיו"ר אגודת בעלי-המלאכה בשדלץ, שעם חבריה נמנו הפעילים הציוניים: שמואל וורמן, אהרן מרדסקי, יהודה ואדה, משה לאטרמן, מאיר פרלה, פלטיאל סלושני ובערל סרבניק. אלה הפעילו את השפעתם על עמיתיהם, עד שכמעט כל חברי האגודה הפכו לציונים.