לאמי היה בן דוד ושמו מרדכי. מרדכי זה היה בנו של אברהם, אחיו של סבי שמואל יבקוביץ. מרדכי זה היה נשוי לאשה בשם רחל, אותה הכירו בעיר כרחל התופרת (באידיש רחל די שנאדארקע).לרחל ולמרדכי היו שני בנים. הבכור שמו יעקב והאחד דוד (כשם שאני נקראתי על שמו של הסבא דוד לייב).
רחל ובניה התגוררו בבית הפנימי של החצר ברחובנו מס' 62, סמוך לאקספדיציה של בורוכובסקי. ביתה , דירתה כלל מטבחון קטן שבו גם ניצבה מכונת התפירה, ממנה הוציאה רחל את מחייתה. כך במשך שנים רבות גידלה את שני בניה ללא בעל.
לאן אם כן נעלם בעלה מרדכי? זאת היא לא ידעה בדיוק, אך ידעה, ידעה כי הוא נמצא אי שם ברוסיה הסובייטית. את האינווזיה של הצבא האדום בשנת 1920 סיפרתי כאן במספר מקרים, אך מוטב שאספר שוב על מרדכי (שלא הכרתיו, כמובן, מעולם, ואת כל מה שאספר כאן שמעתי מאחרים) שהצטרף לאותם האלפים של בחורים יהודיים שנסו יחד עם הצבא האדום הנסוג, מפני הצבא הפולני התוקף. מה יכלו להיות התוצאות של מנוסה זו איש בוודאי לא יכול היה לנבא.
ממנוסה זו מרדכי לא שב יותר, והותיר את אשתו רחל עגונה עם שני בנים, יתומים חיים. כל חייה נשאה בעצב את מר גורלה.
פרצה המלחמה בשנת 1939 ושני הבנים השאירו את האם עוד יותר גלמודה ורצו לחפש את אביהם האבוד. במרוצת השנים מיום היעלמו של מרדכי, נודע לבנים שאביהם נמצא אולי בעיר גומל אשר ברפובליקה הביילורוסית.
צחוק הגורל כשהבנים הגיעו לעיר גומל, שאלו על כזה וכזה ומצאו את הבית שבו אמור היה להתגורר אביהם מרדכי. הם אמנם מצאו אישה וילדים ששם משפחתם היה יבקוביץ, אך האבא לא נמצא.
בשלב זה היה ברור שמרדכי היה ביגמיסט מושלם, אך מה יכלו לומר לאשה ולילדים שגם הם נותרו ללא בעל ואבא? לאחר שהציגו את עצמם דווקא קיבלו אותם בסבר פנים יפות והסבירו את מה שקרה למרדכי, כמו לרבים אחרים שבאו למצוא בברית המועצות את הגן עדן עלי אדמות. לפי דברי האשה, מרדכי נעצר כשנתיים לפני כן, כשסטלין ערך הטיהורים הגדולים ובתוכם "התלבש" על הקומוניסטים שמוצאם מפולין, והגלה אותם רחוק, רחוק רחוק לעבר סיביר.
קיצורו של הסיפור שהבנים מצאו את אביהם בשלב מאוחר יותר במקום גלותו בסיביר, הם כמעט ולא הכירו אותו אך הוא דווקא כן הכיר אותם. שם גם סיים את חייו מרדכי יבקוביץ, אשר לא זכה יותר לראות את נשותיו.
דוד היגר לאחר המלחמה לארצות הברית ושם הקים משפחה אשר פגשתי בביקור בשנת 1976 . יעקב נשאר באוזבקיסטן לאחר שנשא אישה נוכרייה ולא פגשתי אותו בשלב מאוחר יותר.