ר' יצחק אייזיק רפופורט – צ'רנוברודה ופדיון חורבת ר' יהודה חסיד

יצחק אייזיק בא לשדלץ מקורצ'וב, עיירה ליד אוטבוצק. הוא היה למדן גדול וירא שמים, הצטיין בהרבה מעלות טובות והיה רודף צדקה, ומלבד זאת, ידע לכתוב יפה בעברית ובפולנית. כיוון שישב כל חייו על התורה ועל העבודה, לא יכול היה להתעסק בענייני פרנסה ואת המסחר ניהלה אשתו. לר' יצחק אייזיק היתה חנות לממכר צבעים, אלא שבאותה עת היה המסחר בצבעים מוגבל במידה מסוימת, וכדי לקבל רשות לעסוק בכך, היה צריך לעבוד מבחן כלשהו. יצחק אייזיק עמד במבחן וקיבל אישור לנהל את החנות.

לעיתים קרובות עיין יצחק אייזיק בספרי קבלה וידע היטב את ה"זוהר". למרות שהיה מתנגד, היה נוסע כמה פעמים בשנה אל המגיד מקו'זניץ.

יצחק אייזיק יכול להיחשב כ"חובב-ציון" הראשון בשדלץ. הרעיון של חיבת-ציון עוד לא נפוץ אז כפי שהיה כעבור שנים, בעת עלייתם של הביל"ויים. בכל-זאת שאף יצחק אייזיק

כל ימיו לעלות לארץ-ישראל. כמי שלא נפנף בייחוסו, שהוא נין של ר' יהודה חסיד, השתדל יצחק איזיק להקים ועד, שיפעל לקנייתה של חורבת ר' יהודה החסיד בירושלים וגם של כל השכונה שמסביב, שנמצאה בידי ערבים. יצחק אייזיק התכתב בעניין עם רבנים ועם אישים חשובים, כדי לאסוף כספים למטרה זאת. אולם כל מאמציו לא צלחו וההיענות הייתה מועטה.

ואולם, הרעיון לא נתן לו מנוח ויצחק אייזיק פנה אל משה מונטיפורי בלונדון. כיודע עברית על בוריה, הוא תיאר במכתבו אל השר את כל השתלשלות הדברים. המכתב עשה רושם רב על ר' משה מונטיפיורי, וזה שיגר אדם משלו לירושלים, ובממון רב רכש את כל השטח שמסביב לחורבה. בית-הכנסת ההרוס נבנה מחדש והוקמה שכונה יהודית שנקראת היום "אוהל משה ויהודית", לזכרם של משה מונטיפיורי ואשתו.

ר' יצחק אייזיק עסק גם בצורכי ציבור ובאמונה עסק בהם. הוא חיזק את חברת "משניות", וייחד הרבה מזמנו לתלמוד-התורה. בית מיוחד לתלמוד-התורה עוד לא עמד אז, והמלמדים לימדו בבית-המדרש או במקומות ציבוריים אחרים – בבית-המדרש של הנשים, בעזרת-נשים שבבית-הכנסת וכיוצא באל. יצחק אייזיק היה עובר בכל יום שישי בבתי התושבים ואוסף כסף לתשלום שכרם השבועי של המלמדים. הוא גם הביא אליו הביתה את ילדי התלמוד-תורה, חופף את שערם ודואג להאכיל את אלה שלא היה להם מה לאכול.

מלבד אלה, שימש גם כגבאי בבית-הכנסת ובחברה קדישא, ואף עסק במשלוח כסף לארץ-ישראל, ליהודים שחיו מכספי ה"חלוקה".

ר' יצחק אייזיק היה אהוב על כל יהודי שדלץ. היו לו שני בנים – פלטיאל ודוד, וארבע בנות. בשנה שהלך לעולמו, נקראו ילדים רבים על שמו.