בעת שבשדלץ פעל המגיד ר' מאניס, שימש ר' מאיר ניסן נוסבוים כ"פרנס החודש". הוא אחד משלושת הדוזורים שהנהיגו את הקהילה, כל אחד במשך חודש אחד.
מאיר ניסן נוסבוים היה אדם משכיל, ידע היטב עברית ופולנית (תרגם לפולנית את הספר "בחינת עולם"), היה למדן גדול וכל יום למד עם החברה ש"ס. לפרנסתו עשה כקבלן, והחזיק גם בית מרזח. היה מקובל מאוד אצל השלטונות והם נתנו בו את אמונם. כאשר ישב כנציג האוכלוסייה היהודית בוועדת הגיוס לצבא, די היה שיאמר על מישהו כי הוא מוכר לו כאדם חולני, ומיד שוחרר זה מגיוס.
מאיר ניסן נוסבוים היה מתנגד חריף, אך זה לא מנע אותו מקשירת חברות וידידות עם אחד החסידים הגדולים בשדלץ באותה עת, ר' קלמן חסיד, שגר בשכנותו.
בביתור של ר' קלמן חסיד היה מתארח לעתים קרובות הרבי ר' בונים, שבא לעיר בענייני מסחר עוד לפני שנודע כאדמו"ר. מעסיקתו הייתה הגברת תמר'ל המפורסמת מוארשה, שהייתה ספקית של מצרכים לצבא, ובשליחותה יצא בונים מדי פעם לשדלץ. משהציג ר' קלמן לפני ר' בונים את ידידו – מאיר ניסן נוסבוים, התיידדו השניים, היו משוחחים ביניהם ומשחקים שחמט.
פעם, בעת משחק שח, עשה ר' בונים מסע מוטעה וביקש מר' מאיר שירשה לו לחזור בו. אולם ר' מאיר ניסן סירב. "עשית שגיאה, אז אבוד לך" אמר לרבי.
"אתה צודק", ענה לו ר' בונים. "אדם צריך להיזהר ולא לעשות שגיאות, שמא יגיע לידי כך שיעשה שגיאה חמורה כזאת, שלא יוכל לתקנה".
אבל הסירוב הזה לא פגע בידידות, והשניים נהגו להתכתב ביניהם בענייני חסידות, ועוד כהנה וכהנה.
ר' קלמן חסיד היה אחד החסידים הגדולים בשדלץ. בביתו היו מתאכסנים אדמו"רים רבים, שבאו לבקר בעיר. אנשי שדלץ עצמם רחשו לו כבוד ויקר. מספרים שפעם השתתף ר' קלמן בחגיגת ברית-מילה שנכח בה גם הרבי מסטולין – ר' אשר. אבי הנימול כיבד בסנדקאות את הרבי מסטולין, ואילו ר' קלמן חסיד כובד במצווה אחרת. הדבר חרה לרבים מהאורחים והם התרעמו על בעל-הברית על שחלק לר' קלמן פחות כבוד מאשר לרבי של סטולין.
ר' קלמן חסיד יש ולמד יומם ולילה וגם לימד כל יום שיעור לבחורים ולצעירים. הוא לא התעסק בפרנסה. בחנותו הקטנה עמדה אשתו. בכל בוקר הוא נהג להביא לה לשם, פרוסת לחם מרוחה בחמאה, וגם הסבר למנהגו זה, היה בפיו:
"כיוון שכתוב בכתובה שנתתי לך, 'ואנא אפלח ופרנס יתיכי כאורח גוברין יהודאין', ואני עצמי אינני יכול להרוויח לפרנסתנו, רוצה אני בכך לצאת ידי חובה כלפייך."