ר' מאניס חי בעיר עוד לפני שכיהן כאן הרב ר' אליעזר שלום פייטריקובר, שנקרא כך על שום שמאוחר יותר נעשה רב בפייטריקוב. בית-הכנסת העירוני היה אז בנוי מעץ. בית-המדרש לעומת זאת, כבר היה בנוי לבנים ועמד במקום שכיום נמצא משרד הקהילה.
בבית-המדרש הזה בילה יומם ולילה המגיד העירוני דאז, ר' מאניס. הוא היה למדן מובהק, וגם עני גדול. על הדרשות שנשא קיבל שכר של 80 גרוש לשבוע. שכרו ניתן, במצרכים. אצל האופה קיבל לחם, ובחנות המכולת הוא קיבל כוסמת ונרות.
מלבד הדרשות שנשא בציבור הוא גם כתב חידושים בתורה. כסף לקנית נייר לא היה לו, ולכן היה מנצל כל מיני פיסות נייר, שבהן בעלי החנויות עטפו את המצרכים לקונים. חידושים אלה, בכתב יד, נשתמרו אצל נכדו של ר' מאניס – ר' אשר גדליהו גולדברג. יחד עמם היו רשומים גם החשבונות של ר' מאניס על הוצאות המחיה שלו. אם הוצאותיו עלו על 80 גרושים, הוא ניסה לאזן את "יתרת החובה" על-ידי צומות. הוא הרבה בצומות ובתעניות ופעמים רבות צם אפילו משבת לשבת.
למרות עוניו הרב, ר' מאניס, דאג שבסעודת השבת יעלה דג על שולחנו. קניית דגים לשבת לא היתה פשוטה כמו היום. באותם ימים היו בעיר שני בעלי אכסניות, שמכרו דגים מבושלים במחיר חמישה או עשרה גרושים למנה. אבל לא כל אחד יכול היה להרשות לעצמו מותרות כאלה.
אחת האכסניות הייתה שייכת לאטקה קוה, אמה של עסקנית הציבור בעתיד, רחל אטקס. אצלה היה ר' מאניס קונה דגים לשבת בחמישה גרושים. אך אטקה רצתה שר' מאניס יאכל את הדגים שלה חינם אין כסף, ובכך לזכות במצוות. בכל יום שישי הייתה שולחת לו נתח דג עם בתה רחל, שהייתה אז נערה צעירה. לא בקלות שכנעה רחל אטקס הצעירה, את ר' מאניס לקבל את המתנה הזאת, ובכל פעם שהביאה לו דגים הוא היה מכבד אותה בברכה.
רבים מבני העיר האמינו שר' מאניס היה מחונן ברוח הקדוש. כאשר פגש יהודי, מיד ראה את נשמתו. יהודים סיפרו, שלחוזה מלובלין הייתה ביקורת-מה על ר' מאניס, והוא איחל למגיד שרוח הקודש שלו תהיה גלויה לעין כל, ושכל מה שהוא יודע, לא יוכל להחזיק סגור בתוכו.
למרות שר' מאניס היה מתנגד חריף, ובין מתנגדים לחסידים היו פורצות באותה עת מלוקות קשות, הרי בכל זאת היה מיודד מאוד עם אחד החסידים המפורסמים בשדלץ – ר' קלמן ארלס. החסידים דיברו רבות בשבחו. כך למשל סיפרו, שפעם עבר הרבי הזקן מקוצק בעיר שדלץ. בעוברו ברחוב וארשה, יצא מן העגלה ונכנס לכמה דקות לבית-המדרש. ר' מאניס
היה שקוע בסוגיה קשה ולא הבחין באורח. מאוחר יותר, כאשר הרבי כבר עזב ונסע, התאושש ר' מאניס ואמר:
"יש כאן איזו אש בבית-המדרש, היה פה אדם גדול!"
כאשר התחיל לבדוק מי היה המבקר, ונודע לו כי היה זה ר' מנדל מקוצק, יצא מיד מבית-המדרש ורץ אל מחוץ לעיר עד שהשיג את העגלה של הרבי ובירך אותו לשלום.
ר' מאני נפטר בשדלץ בשנת תקצ"ה והוא קבור בבית-העלמין החדש. הכתוב על מצבתו מלמד, כי לפני שנעשה מגיד בשדלץ הוא היה רב באוסטרוב.
יצחק נחום ווינטרויב, מתוך "אבות מספרים שדלץ"