באפריל 1940 ביצעו הגרמנים רישום של כל הגברים היהודיים בגילאי 16 עד 60, ובנובמבר 1940 בוצע מפקד אוכלוסין לאותם רחובות בהם היה רוב יהודי. בתוך גבולות העיר שדלץ סומנו שני רבעים:
- רובע I כלל את הרחובות: "1 במאי" (כיום Swirskiego), הרחובות Orzeszkowej, Kochanowskiego, Stary Rynek (כיום Bohaterow Getta), רחוב Browarna, Jatkowa (כיום Czerwonego Krzyza), רחוב Targowa(כיום Czerwonego Krzyza), וכן רחובות Aslanowicza, Blonie, ו-Pusta. ברובע ישבו 3589 יהודים ו 369 גויים, יחד 3958 אנשים.
- רובע II כלל את הרחובות הבאים: Sienkiewicza, Kilinskiego, Przejazd (כיום המשך של רחוב Kilinskiego), רחוב Asza, Kozia(לא קיים יותר), רחוב Poprzeczna (כיום Esperanto), רחוב Pulaskiego ורחוב Przechodnia (כיום המשך של רחוב J. Kilinskiego). ברובע היו 3306 יהודים ו-372 גויים, ביחד 3678 אנשים.
ביחד- על פי הרישומים- ישבו בשני הרבעים 6895 יהודים, והאזור כונה "הגטו הפתוח".
בנובמבר 1940 קיבל היודנראט הוראה לגייס "תרומה" של 100,000 זלוטי. בדצמבר 1940 הוערך מספר היהודים בעיר בכ-13000 איש. במהלך 1940 אולצו יהודים מאזור Warthegau לעבור לשדלץ ורבים נשלחו לעבודות כפייה בעיר.
בסוף דצמבר 1940 הוציאו שלטונות הכיבוש פסק דין הגוזר על היהודים לענוד טלאי ועליו מגן דוד וכיתוב "Jude" (יהודי), וכן חובת סימון של כל בתי העסק שבבעלות יהודים.
בנוסף- היו הגרמנים נחושים בדעתם שלא לאפשר ליהודים להמיר את דתם על מנת להינצל. ב-21 בפברואר 1941 הוציא הבישוף האחראי של מחוז שדל ץ – צ'סלאו סוקולובסקי- הוראה לכמורה הקתולית ובה נאסר על הטבלת יהודים, מוסלמים או פגאנים- זאת בלחץ השלטונות. בפסק דין שהוצא ב 23 בינואר 1941 החליטו הגרמנים שרק ראש העיר או הסמכות הדתית העליונה תוכל להחליט על הטבלה לנצרות.
במהלך מרץ 1941 ערכו הגרמנים בשדלץ אקציה של שלושה ימים, שבמהלכה נרצחו יהודים רבים.
להלן מפה שבה מצוינים שמות הרחובות בעיר, כולל סימון הגטו הגדול והגטו הקטן:
ב 2 באוגוסט 1941 הוציאו הגרמנים הוראה להקמת "הגטו הסגור", ששטחו היה כמעט כל האזור שהוגדר כ"רובע I". לכל הפולנים שהתגוררו באזור ניתנה ארכה עד 6 באוגוסט 1941 בשעה 20:00 להתפנות משטח הגטו. במקביל- נצטוו היהודים שהתגוררו מחוץ לשטח זה להיכנס לתוכו. הוראה זו נגעה בפרט ליהודים שהתגוררו ב"רובע II", וזאת במהלך 7-20 באוגוסט 1941.
ב 1 באוקטובר 1941 נסגר הגטו. גדרות תיל הוקמו ברחובות המפרידים בין היהודים לשאר האוכלוסייה. איש לא יכול היה לצאת או להיכנס ללא אישור מיוחד. לאחר סגירת הגטו הידרדר משמעותית מצבם הכלכלי והבריאותי של היהודים, ובכל יום מתו אנשים רבים:
"בתחילת הכיבוש אנשים נהגו זה בזה בחמלה, אך עם התגברות הטרור, העוני וכל 'מכות מצריים' נאטמו הלבבות. בעבור פרוסת לחם או שביב תקווה להצלה- הסכימו רבים לשתף פעולה עם הגרמנים או להתנכל ליהודים אחרים. בין אלו היו גם חברים ביודנראט ובמשטרה היהודית".
לפרק זמן מסוים נותר קשר בין בעלי מלאכה בגטו- במיוחד סנדלרים- לשותפיהם לעסקים מהצד ה"ארי". אלו הזמינו סחורה ושילמו תמורתה במזון. נקודת המעבר הייתה ברחוב Sadowa. לאחר שהדבר נודע לגרמנים מפי מלשין, הם סגרו את הגטו לחלוטין.
בנובמבר הועברו לשדלץ יהודים מיישובים אחרים בסביבה:Czuryly, Domanice, Krzeslin, Niwiski, Skorzec, Skupie, Stara Wies, Wisniew, Wodynie, Zbuczyn, Suchozebry, and Zeliszew.
במרץ 1942 גרו בתחומי הגטו 12,417 יהודים.