כל הפוסטים בבית הכנסת

בימי שישי בערב וגם בערבי חג החזן היה ניצב על הבמה ופותח את תפילתו ב"לכו ורננה". שיא הזמרה החל עם השמעת הפיוט המפורסם "לכה דודי". כמה מנגינות חוברו לפיוט יפהפה זה? קשה לתאר זאת. כל עדה וכל שטיבל יהיה זה הקטן שבקטנים, נהג להשמיע את המנגינה המיוחדת לו או זו המתייחסת לשושלת חסידית. בבית כנסת […]

בפעם האחרונה שהתפללנו בבית הכנסת הגדול, היה בסוף יוני 1939. היה זה, כנראה, בחג השבועות. יותר לא דרכה כף רגלי בבית כנסת זה (הייתי אז בן 12). בבוא הגרמנים לעירנו בספטמבר 1939, דבר ראשון הם שרפו את תוכן הגניזה. תפילות? איני זוכר אם היו כבר תפילות שם. בהיותנו בראבוג, בתוככי רוסיה הצפונית, עוד הספקנו לקבל […]

אין כימים הנוראים בישראל, לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם. בערב יום הכיפורים, לפני ההליכה לבית הכנסת לתפילת כל נדרי, היו נוהגים ללכת איש לרעהו לבקש סליחה ומחילה ובעיקר להשלים אחרי מריבות ישנות. המקום העיקרי, שאליו נהגו הורי ללכת ולברך ב"גמר חתימה טובה" הייתה דודתי ביניה (אחותה הבכירה של אמי רחל). בברכות המקובלות ובאיחולים המקובלים "שהתפילות […]

אני הכרתי את בית הכנסת כילד צעיר מאוד, בעת שכיהן כחזן מר פסובסקי. מאז אותו רגע, כל שבת וכל חג, היו קודש לתפילה בבית כנסת זה. כמה זמן הספקתי להכיר את החזן פסובסקי, לא אדע. ילד קטן הייתי אך את דמותו הנעלה אני זוכר היטב. לאחר שאבא החליט לנטוש את השטיבל של חסידי מינסק ולעבור […]

למה בחרו דווקא בחזן זופוביץ, לא אדע, ידוע לי רק שעם היבחרו ידעה העיר גם שמחה וגם שערוריות. השמחה באה מכך שימי התפילה שלו הפכו לימי שמחה, והשערוריות נבעו מזה, שלא כל פרנסי העיר היו מרוצים מבחירתו. במה הדברים אמורים? יש לדעת שהרכב המתפללים בבית הכנסת היה הומוגני. בראש וראשונה היה צורך להתחשב במעמדם המיוחד […]

מאותו זמן שאבא נטש את המניין שבשטיבל דחסידי מינסק, היינו קשורים בלב ובנפש לבית הכנסת הגדול. בית כנסת זה שהיה מפואר בפני עצמו, הוקם על חורבותיו של בית הכנסת הקודם, שהיה בנוי מעץ ונשרף במהלך של שריפה מסתורית. אגדה (או סיפור אמיתי) התהלכה בעירנו, שבית הכנסת הקדום נשרף כתוצאה מאי קבלתו למשרה של רב מסוים […]