בקטגוריה זו מרוכזות תמונות אישיות ומשפחתיות, אותן העבירו לידינו ניצולים ובני משפחותיהם. התמונות מתעדות את החיים בשדלץ בתקופה שלפני המלחמה, ומעידים על החיים הטובים, השלווים והנורמליים כל כך, שהתקיימו בעיר עד שנקטעו ברגע אחד.
אם יש ברשותכם תמונות נוספות שתרצו לצרף לאתר- אנא צרו איתנו קשר.
ניתן לבנות גם “אלבום משפחה” (בתשלום) ובו מידע נוסף על המצולמים וקורותיהם.
אלבומי משפחות
תמונות מכלל הקהילה
"משפחת ריבק 1911
"משפחת ריבק 1911
תיאור:
תמונה של בני משפחת ריבק בשדליץ, 1911.
עומדים מימין לשמאל:
אהרון ריבק ואשתו;
יונה רוזן; מתחתיו אלטה רוזן (לבית ריבק)- כנראה רעייתו של יונה ובתם;
לא ידוע;
אבי המשפחה- אברהם ישראל ריבק;
אשה לא ידועה;
שלמה רוזן;
אשה לא ידועה, כנראה גיטל לבית סליזאק.
יושבים מימין לשמאל:
אלטה רוזן (לבית ריבק)- כאמור- כנראה רעייתו של יונה רוזן ולצידה בתה.
דוד ריבק, ילד (כנראה בנו), תחתיו ילד נוסף- יעקב ריבק (כנראה בנו השני) ולשמאלם דבורה ריבק (לבית צוקר)- כנראה אשתו של דוד.
אבי המשפחה, אברהם ישראל ריבק (רעייתו גיטל מבית סליזאק) היה קונדיטור והמשפחה התגוררה ברחוב קילינסקייגו 24 לפני המלחמה.
התמונה נמסרה ע""י מרים שפר, נינתם של אברהם ריבק וגיטל, והיא מעוניינת בתגובות גולשים, היכולים לסייע לה להצמיד שמות לפנים הנוספים בתמונה. "
"ציפורה זונשיין ובתה רחל
"ציפורה זונשיין ובתה רחל
תיאור:
ציפורה(ציפה) זומשיין כורעת ליד ביתה - רחל זונשיין בגטו של שדליץ. צולם ב1941-1942.
סיפור הצלתה המופלא של הבת רחל מסופר בפרק של ""עדויות הניצולים"", דרך יומנה של האם- ציפורה זונשיין.
תמונה #71475, באדיבות ארכיון USHMM.
Cypora Cypa Jablon Zonszajn crouches down next to her daughter, Rachel Zonszajn, in the Siedlce ghetto.
Photo Credit: USHMM, courtesy of Zofia Glazer
Date: Circa 1941 - 1942 "
"זופיה אולשקובסקה, אירינה זבצקה ורחל זונשיין
"זופיה אולשקובסקה, אירינה זבצקה ורחל זונשיין
תיאור:
צילום משפחתי של שלוש נשים ושני ילדים קטנים.
משמאל: זופיה אולשקובסקה (כעת גלאזר, Zofia Olszakowska-Glazer) אוחזת ברחל זונשיין. גברת סבינה זבצקה במרכז ומימין בתה אירינה זבצקה (Irena zawacka, zawadzka) אוחזת בבן אחיה סטפאן.
אירנה וזופיה היו חברותיה של ציפה יבלון-זונשיין . ציפה ובעלה יעקב נרצחו יחד עם רוב יהודי שדליץ בזמן חיסול הגטו אבל הם השאירו את בתם רחל - הילדה שבתמונה - אצל זופיה ואירנה ששמרו עליה עד לסיום המלחמה ואז שלחו אותה לישראל. סיפורם הקשה והמופלא של בני הזוג וילדתם מופיע בפרק של ""עדויות הניצולים"", דרך יומנה של האם- ציפורה זונשיין.
שלוש הנשים שבתמונה הוכרו בשנת 1985 כחסידות אומות עולם.
התמונה באדיבות ארכיון USHMM (תמונה #58246).
הפרטים הושלמו בעזרתה של הגב' אמירה קידר.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
A family portrait of three women with two small children.
Zofia Olszakowska (now Glazer) holds Rachel Zonszajn on her lap. Mrs. Sabina Zawadzka is in the middle and Krystyna Zawadzka holds her son.
Photo Credit: USHMM, courtesy of Zofia Glazer
Date: Circa 1943 - 1945
Our friend Cypora Zonsztajn (nee Jabion) and her daughter Rachela, born in Siedlce in September of 1941. On August 22, 1942, the whole family, including the Jablon grandparents, were shut up in the Siedlce Ghetto. The Germans gradually took the Jews to the extermination camp in Treblinka. When it was Cypora's turn, she hande over 11-month-old Rachela to Sabina Zawadzka. From there in 1943 1 took Rachela to Zakrzwek, near Lublin, where she was raised with my sister's son under the name Marianna Tyminska. After the War, Cypora's brother Szymon, who was living in Palestine, came for her. Rachela grew up in the Maabarot kibbutz. Today Rachela Hen Shaul works in New York as a representative of an Israeli export firm, has two sons, and is a grandmother.""
Zofia Olszakowska-Glazerowa, Warsaw "
Matel Grinberg 1
"
Matel Grinberg 1
תיאור:
מאטל גרינברג, בתמונה שצולמה בשדלץ בשנת 1930.
התמונה נשלחה ע""י נכדתה של מאטל, הגב' מינה קרס, שמבקשת את עזרתכם בגילוי פרטים חסרים.
הגב' מינה קרס היא בתם של צדוק (סאלק) רינצקי וגיטה (גוטשה) לבית גרינברג.
הגב' מינה קרס היא בתם של צדוק (סאלק) רינצקי וגיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג.
אביה, צדוק, היה הצעיר במשפחה של 7 ילדים. הוריו- ישראל ומינה (מינדל) רינצקי (שהייתה אשתו השניה). לאח הבכור קראו יהודה רינצקי, והיתר אינם ידועים. כל האחים נספו בשואה.
למשפחה היה בית מסחר לסיטונאות של שמן דגנים ומזון ברחוב פיינקנה, סמוך לבית המשפחה. כנראה מדובר באותה חנות עליה כתוב תחת תמונתם של אהרון ויוספה (לבית רינצקי). מכאן, שכנראה יוספה הייתה קרובת משפחתו של צדוק?
בית המשפחה שברחוב פיינקנה הונצח בתמונה לאחת הפוגרום בשנת 1906, כשהוא מופצץ. את התמונה אפשר לראות כאן. האירוע מתואר בספרו של יצחק כספי, ""מגילת פרעות שדלץ"", פרק ח':
""תחת לחץ איומיו של המפקד יצאה המשלחת לרחובות העיר, ולעיניהם נתגלתה תמונת-בלהות: חיילים ערוכים בשתי שורות זו לעומת זו, עומדים ויורים לתוך הבתים, על ידי המשטרה, הבחינו בתותח שירה לכיוון ביתו של רינצקי, בפינת הרחובות פיינקנה (אחר כך פולאסקי) ואליובה (אח""כ -פרשיאזד), עד שאחד הקירות בבית נבקע. רכוש יהודי היה לבז.""
אמה של מינה קרס היא גיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג. גיטה היא בתם של מאטל ונתן גרינברג. לגיטה היו 4 אחיות ואח: חנה (חנצ'ה), לאה, ינטלה ויוסלה. לאם, מאטל היה בית מסחר להלבשה (מתפרה עילית) בשדלץ, שם עבדו כ-10 תופרות. חנה (חנצ""ה), האחות הבכירה, עלתה לארץ לפני המלחמה והתגוררה בתל אביב. שאר שלושת האחים וההורים נספו בשואה.
על דרכם האחרונה כתב אלימלך פיינזילבער בספרו ""אויף די חורבות פון מיין היים"", עמ' 35:
זמן קצר לפני שהגרמנים כבשו את שדלץ הצליחו ההורים- צדוק וגיטה- לברוח לרוסיה, לאחיו הגדול של צדוק, שהיה כבר נשוי והתגורר ברוסיה. אצלו הם הצטיידו בקצת צידה וכסף והמשיכו לברוח, עד שנתפסו בידי הצבא הרוסי. בני הזוג נשלחו לסיביר לעבודת פרך עד ששוחררו. אין ידיעות נוספות על תקופה זו.
התקפת הצבא הגרמני על ברית המועצות (ב-22 ביוני 1941) הביאה לחתימת הסכם ביולי 1941 בין רוסיה לפולין, לפיו יזכו לחנינה כל אזרחי פולין, שהיו כלואים בבתי הסוהר ברחבי בריה""מ (בפרט בסיביר), ובתמורה יחויבו כל הגברים להתגייס לצבא הפולני שיילחם על אדמת בריה""מ, בראשות הגנרל אנדרס.
במסגרת זו שוחרר גם האב צדוק, גויס לצבא הפולני והגיע עימו לארץ ישראל. הנשים (ביניהן גיטה רינצקי, אשתו של צדוק) והילדים (רובם יתומים) גורשו לטהרן, לשם הגיעו שליחים מארץ ישראל, ששמעו על מצוקת הנשים והילדים. בין השליחים הייתה גם ציפורה שרת, שסייעה- עם אחרים- להעביר את הנשים במחנה (בהן גיטה) קורס אחיות. גיטה וחברותיה טיפלו בילדים, שהגיעו לטהרן מרחבי היבשת, ומאוחר יותר עלו יחד עימם לארץ. עם הגעתם לארץ עצרו אותם הבריטים והם נכלאו במחנה המעצר בעתלית. גם גיטה שהתה שם, עד שאחותה חנצ'ה הגיעה לשחרר אותה.
צילומים של האם גיטה משנת 1942, עם חבריה המדריכים של ילדי טהרן, וכן תמונה שלה עם הילדים במדי אחות התפרסמו בספרים:
""אדום ולבן וריח תפוחי הזהב"" (בן ציון תומר), עמוד 78,
""יזכור לילדי טהרן שנפלו במערכות ישראל"" (מאיר אהד), עמודים 211, 217.
כל היודע פרטים נוספים כלשהם אודות המצולמים או שהכיר מישהו מבני המשפחה המורחבת מתבקש ליצור קשר עם מינה קרס, mina_k@zahav.net.il. "
Grinberg family 2
"
Grinberg family 2
תיאור:
גיטה גרינברג (לימים רינצקי), אחותה לאה ואחיה יוסלה.
התמונה שצולמה ביער שדלץ בתאריך 24.7.1935.
התמונה נשלחה ע""י בתה של גיטה, הגב' מינה קרס, שמבקשת את עזרתכם בגילוי פרטים חסרים.
הגב' מינה קרס היא בתם של צדוק (סאלק) רינצקי וגיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג.
אביה, צדוק, היה הצעיר במשפחה של 7 ילדים. הוריו- ישראל ומינה (מינדל) רינצקי (שהייתה אשתו השניה). לאח הבכור קראו יהודה רינצקי, והיתר אינם ידועים. כל האחים נספו בשואה.
למשפחה היה בית מסחר לסיטונאות של שמן דגנים ומזון ברחוב פיינקנה, סמוך לבית המשפחה. כנראה מדובר באותה חנות עליה כתוב תחת תמונתם של אהרון ויוספה (לבית רינצקי). מכאן, שכנראה יוספה הייתה קרובת משפחתו של צדוק?
בית המשפחה שברחוב פיינקנה הונצח בתמונה לאחת הפוגרום בשנת 1906, כשהוא מופצץ. את התמונה אפשר לראות כאן. האירוע מתואר בספרו של יצחק כספי, ""מגילת פרעות שדלץ"", פרק ח':
""תחת לחץ איומיו של המפקד יצאה המשלחת לרחובות העיר, ולעיניהם נתגלתה תמונת-בלהות: חיילים ערוכים בשתי שורות זו לעומת זו, עומדים ויורים לתוך הבתים, על ידי המשטרה, הבחינו בתותח שירה לכיוון ביתו של רינצקי, בפינת הרחובות פיינקנה (אחר כך פולאסקי) ואליובה (אח""כ -פרשיאזד), עד שאחד הקירות בבית נבקע. רכוש יהודי היה לבז.""
אמה של מינה קרס היא גיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג. גיטה היא בתם של מאטל ונתן גרינברג. לגיטה היו 4 אחיות ואח: חנה (חנצ'ה), לאה, ינטלה ויוסלה. לאם, מאטל היה בית מסחר להלבשה (מתפרה עילית) בשדלץ, שם עבדו כ-10 תופרות. חנה (חנצ""ה), האחות הבכירה, עלתה לארץ לפני המלחמה והתגוררה בתל אביב. שאר שלושת האחים וההורים נספו בשואה.
על דרכם האחרונה כתב אלימלך פיינזילבער בספרו ""אויף די חורבות פון מיין היים"", עמ' 35:
זמן קצר לפני שהגרמנים כבשו את שדלץ הצליחו ההורים- צדוק וגיטה- לברוח לרוסיה, לאחיו הגדול של צדוק, שהיה כבר נשוי והתגורר ברוסיה. אצלו הם הצטיידו בקצת צידה וכסף והמשיכו לברוח, עד שנתפסו בידי הצבא הרוסי. בני הזוג נשלחו לסיביר לעבודת פרך עד ששוחררו. אין ידיעות נוספות על תקופה זו.
התקפת הצבא הגרמני על ברית המועצות (ב-22 ביוני 1941) הביאה לחתימת הסכם ביולי 1941 בין רוסיה לפולין, לפיו יזכו לחנינה כל אזרחי פולין, שהיו כלואים בבתי הסוהר ברחבי בריה""מ (בפרט בסיביר), ובתמורה יחויבו כל הגברים להתגייס לצבא הפולני שיילחם על אדמת בריה""מ, בראשות הגנרל אנדרס.
במסגרת זו שוחרר גם האב צדוק, גויס לצבא הפולני והגיע עימו לארץ ישראל. הנשים (ביניהן גיטה רינצקי, אשתו של צדוק) והילדים (רובם יתומים) גורשו לטהרן, לשם הגיעו שליחים מארץ ישראל, ששמעו על מצוקת הנשים והילדים. בין השליחים הייתה גם ציפורה שרת, שסייעה- עם אחרים- להעביר את הנשים במחנה (בהן גיטה) קורס אחיות. גיטה וחברותיה טיפלו בילדים, שהגיעו לטהרן מרחבי היבשת, ומאוחר יותר עלו יחד עימם לארץ. עם הגעתם לארץ עצרו אותם הבריטים והם נכלאו במחנה המעצר בעתלית. גם גיטה שהתה שם, עד שאחותה חנצ'ה הגיעה לשחרר אותה.
צילומים של האם גיטה משנת 1942, עם חבריה המדריכים של ילדי טהרן, וכן תמונה שלה עם הילדים במדי אחות התפרסמו בספרים:
""אדום ולבן וריח תפוחי הזהב"" (בן ציון תומר), עמוד 78,
""יזכור לילדי טהרן שנפלו במערכות ישראל"" (מאיר אהד), עמודים 211, 217.
כל היודע פרטים נוספים כלשהם אודות המצולמים או שהכיר מישהו מבני המשפחה המורחבת מתבקש ליצור קשר עם מינה קרס, mina_k@zahav.net.il. "
Grinberg family 1
"
Grinberg family 1
תיאור:
משמאל (מוקפת בעיגול) גיטה גרינברג (לימים רינצקי), לצידה אחותה הגדולה חנה (חנצ'ה), מתחת שתי האחיות לאה וינטל'ה והאח הקטן יוסלה.
התמונה שצולמה ביער שדלץ בשנת 1925.
התמונה נשלחה ע""י בתה של גיטה, הגב' מינה קרס, שמבקשת את עזרתכם בגילוי פרטים חסרים.
הגב' מינה קרס היא בתם של צדוק (סאלק) רינצקי וגיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג.
אביה, צדוק, היה הצעיר במשפחה של 7 ילדים. הוריו- ישראל ומינה (מינדל) רינצקי (שהייתה אשתו השניה). לאח הבכור קראו יהודה רינצקי, והיתר אינם ידועים. כל האחים נספו בשואה.
למשפחה היה בית מסחר לסיטונאות של שמן דגנים ומזון ברחוב פיינקנה, סמוך לבית המשפחה. כנראה מדובר באותה חנות עליה כתוב תחת תמונתם של אהרון ויוספה (לבית רינצקי). מכאן, שכנראה יוספה הייתה קרובת משפחתו של צדוק?
בית המשפחה שברחוב פיינקנה הונצח בתמונה לאחת הפוגרום בשנת 1906, כשהוא מופצץ. את התמונה אפשר לראות כאן. האירוע מתואר בספרו של יצחק כספי, ""מגילת פרעות שדלץ"", פרק ח':
""תחת לחץ איומיו של המפקד יצאה המשלחת לרחובות העיר, ולעיניהם נתגלתה תמונת-בלהות: חיילים ערוכים בשתי שורות זו לעומת זו, עומדים ויורים לתוך הבתים, על ידי המשטרה, הבחינו בתותח שירה לכיוון ביתו של רינצקי, בפינת הרחובות פיינקנה (אחר כך פולאסקי) ואליובה (אח""כ -פרשיאזד), עד שאחד הקירות בבית נבקע. רכוש יהודי היה לבז.""
אמה של מינה קרס היא גיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג. גיטה היא בתם של מאטל ונתן גרינברג. לגיטה היו 4 אחיות ואח: חנה (חנצ'ה), לאה, ינטלה ויוסלה. לאם, מאטל היה בית מסחר להלבשה (מתפרה עילית) בשדלץ, שם עבדו כ-10 תופרות. חנה (חנצ""ה), האחות הבכירה, עלתה לארץ לפני המלחמה והתגוררה בתל אביב. שאר שלושת האחים וההורים נספו בשואה.
על דרכם האחרונה כתב אלימלך פיינזילבער בספרו ""אויף די חורבות פון מיין היים"", עמ' 35:
זמן קצר לפני שהגרמנים כבשו את שדלץ הצליחו ההורים- צדוק וגיטה- לברוח לרוסיה, לאחיו הגדול של צדוק, שהיה כבר נשוי והתגורר ברוסיה. אצלו הם הצטיידו בקצת צידה וכסף והמשיכו לברוח, עד שנתפסו בידי הצבא הרוסי. בני הזוג נשלחו לסיביר לעבודת פרך עד ששוחררו. אין ידיעות נוספות על תקופה זו.
התקפת הצבא הגרמני על ברית המועצות (ב-22 ביוני 1941) הביאה לחתימת הסכם ביולי 1941 בין רוסיה לפולין, לפיו יזכו לחנינה כל אזרחי פולין, שהיו כלואים בבתי הסוהר ברחבי בריה""מ (בפרט בסיביר), ובתמורה יחויבו כל הגברים להתגייס לצבא הפולני שיילחם על אדמת בריה""מ, בראשות הגנרל אנדרס.
במסגרת זו שוחרר גם האב צדוק, גויס לצבא הפולני והגיע עימו לארץ ישראל. הנשים (ביניהן גיטה רינצקי, אשתו של צדוק) והילדים (רובם יתומים) גורשו לטהרן, לשם הגיעו שליחים מארץ ישראל, ששמעו על מצוקת הנשים והילדים. בין השליחים הייתה גם ציפורה שרת, שסייעה- עם אחרים- להעביר את הנשים במחנה (בהן גיטה) קורס אחיות. גיטה וחברותיה טיפלו בילדים, שהגיעו לטהרן מרחבי היבשת, ומאוחר יותר עלו יחד עימם לארץ. עם הגעתם לארץ עצרו אותם הבריטים והם נכלאו במחנה המעצר בעתלית. גם גיטה שהתה שם, עד שאחותה חנצ'ה הגיעה לשחרר אותה.
צילומים של האם גיטה משנת 1942, עם חבריה המדריכים של ילדי טהרן, וכן תמונה שלה עם הילדים במדי אחות התפרסמו בספרים:
""אדום ולבן וריח תפוחי הזהב"" (בן ציון תומר), עמוד 78,
""יזכור לילדי טהרן שנפלו במערכות ישראל"" (מאיר אהד), עמודים 211, 217.
כל היודע פרטים נוספים כלשהם אודות המצולמים או שהכיר מישהו מבני המשפחה המורחבת מתבקש ליצור קשר עם מינה קרס, mina_k@zahav.net.il. "
Rinzki Tzadok & Gitta
"
Rinzki Tzadok & Gitta
תיאור:
רינצקי צדוק (סאלק) ואשתו גיטה (לבית גרינברג).
התמונה שצולמה על מדרגות בית העיריה בשדלץ, בשנת 1937.
התמונה נשלחה ע""י בתם של צדוק וגיטה, הגב' מינה קרס, שמבקשת את עזרתכם בגילוי פרטים חסרים.
הגב' מינה קרס היא בתם של צדוק (סאלק) רינצקי וגיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג.
אביה, צדוק, היה הצעיר במשפחה של 7 ילדים. הוריו- ישראל ומינה (מינדל) רינצקי (שהייתה אשתו השניה). לאח הבכור קראו יהודה רינצקי, והיתר אינם ידועים. כל האחים נספו בשואה.
למשפחה היה בית מסחר לסיטונאות של שמן דגנים ומזון ברחוב פיינקנה, סמוך לבית המשפחה. כנראה מדובר באותה חנות עליה כתוב תחת תמונתם של אהרון ויוספה (לבית רינצקי). מכאן, שכנראה יוספה הייתה קרובת משפחתו של צדוק?
בית המשפחה שברחוב פיינקנה הונצח בתמונה לאחת הפוגרום בשנת 1906, כשהוא מופצץ. את התמונה אפשר לראות כאן. האירוע מתואר בספרו של יצחק כספי, ""מגילת פרעות שדלץ"", פרק ח':
""תחת לחץ איומיו של המפקד יצאה המשלחת לרחובות העיר, ולעיניהם נתגלתה תמונת-בלהות: חיילים ערוכים בשתי שורות זו לעומת זו, עומדים ויורים לתוך הבתים, על ידי המשטרה, הבחינו בתותח שירה לכיוון ביתו של רינצקי, בפינת הרחובות פיינקנה (אחר כך פולאסקי) ואליובה (אח""כ -פרשיאזד), עד שאחד הקירות בבית נבקע. רכוש יהודי היה לבז.""
אמה של מינה קרס היא גיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג. גיטה היא בתם של מאטל ונתן גרינברג. לגיטה היו 4 אחיות ואח: חנה (חנצ'ה), לאה, ינטלה ויוסלה. לאם, מאטל היה בית מסחר להלבשה (מתפרה עילית) בשדלץ, שם עבדו כ-10 תופרות. חנה (חנצ""ה), האחות הבכירה, עלתה לארץ לפני המלחמה והתגוררה בתל אביב. שאר שלושת האחים וההורים נספו בשואה.
על דרכם האחרונה כתב אלימלך פיינזילבער בספרו ""אויף די חורבות פון מיין היים"", עמ' 35:
זמן קצר לפני שהגרמנים כבשו את שדלץ הצליחו ההורים- צדוק וגיטה- לברוח לרוסיה, לאחיו הגדול של צדוק, שהיה כבר נשוי והתגורר ברוסיה. אצלו הם הצטיידו בקצת צידה וכסף והמשיכו לברוח, עד שנתפסו בידי הצבא הרוסי. בני הזוג נשלחו לסיביר לעבודת פרך עד ששוחררו. אין ידיעות נוספות על תקופה זו.
התקפת הצבא הגרמני על ברית המועצות (ב-22 ביוני 1941) הביאה לחתימת הסכם ביולי 1941 בין רוסיה לפולין, לפיו יזכו לחנינה כל אזרחי פולין, שהיו כלואים בבתי הסוהר ברחבי בריה""מ (בפרט בסיביר), ובתמורה יחויבו כל הגברים להתגייס לצבא הפולני שיילחם על אדמת בריה""מ, בראשות הגנרל אנדרס.
במסגרת זו שוחרר גם האב צדוק, גויס לצבא הפולני והגיע עימו לארץ ישראל. הנשים (ביניהן גיטה רינצקי, אשתו של צדוק) והילדים (רובם יתומים) גורשו לטהרן, לשם הגיעו שליחים מארץ ישראל, ששמעו על מצוקת הנשים והילדים. בין השליחים הייתה גם ציפורה שרת, שסייעה- עם אחרים- להעביר את הנשים במחנה (בהן גיטה) קורס אחיות. גיטה וחברותיה טיפלו בילדים, שהגיעו לטהרן מרחבי היבשת, ומאוחר יותר עלו יחד עימם לארץ. עם הגעתם לארץ עצרו אותם הבריטים והם נכלאו במחנה המעצר בעתלית. גם גיטה שהתה שם, עד שאחותה חנצ'ה הגיעה לשחרר אותה.
צילומים של האם גיטה משנת 1942, עם חבריה המדריכים של ילדי טהרן, וכן תמונה שלה עם הילדים במדי אחות התפרסמו בספרים:
""אדום ולבן וריח תפוחי הזהב"" (בן ציון תומר), עמוד 78,
""יזכור לילדי טהרן שנפלו במערכות ישראל"" (מאיר אהד), עמודים 211, 217.
כל היודע פרטים נוספים כלשהם אודות המצולמים או שהכיר מישהו מבני המשפחה המורחבת מתבקש ליצור קשר עם מינה קרס, mina_k@zahav.net.il. "
Gitta Grinberg (Rinzki) 3
"
Gitta Grinberg (Rinzki) 3
תיאור:
גיטה רינצקי (לבית גרינברג), ילידת שדלץ, עם קבוצת השומר בטהרן, 15.11.1942.
התמונה נשלחה ע""י בתה של גיטה, הגב' מינה קרס, שמבקשת את עזרתכם בגילוי פרטים חסרים.
הגב' מינה קרס היא בתם של צדוק (סאלק) רינצקי וגיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג.
אביה, צדוק, היה הצעיר במשפחה של 7 ילדים. הוריו- ישראל ומינה (מינדל) רינצקי (שהייתה אשתו השניה). לאח הבכור קראו יהודה רינצקי, והיתר אינם ידועים. כל האחים נספו בשואה.
למשפחה היה בית מסחר לסיטונאות של שמן דגנים ומזון ברחוב פיינקנה, סמוך לבית המשפחה. כנראה מדובר באותה חנות עליה כתוב תחת תמונתם של אהרון ויוספה (לבית רינצקי). מכאן, שכנראה יוספה הייתה קרובת משפחתו של צדוק?
בית המשפחה שברחוב פיינקנה הונצח בתמונה לאחת הפוגרום בשנת 1906, כשהוא מופצץ. את התמונה אפשר לראות כאן. האירוע מתואר בספרו של יצחק כספי, ""מגילת פרעות שדלץ"", פרק ח':
""תחת לחץ איומיו של המפקד יצאה המשלחת לרחובות העיר, ולעיניהם נתגלתה תמונת-בלהות: חיילים ערוכים בשתי שורות זו לעומת זו, עומדים ויורים לתוך הבתים, על ידי המשטרה, הבחינו בתותח שירה לכיוון ביתו של רינצקי, בפינת הרחובות פיינקנה (אחר כך פולאסקי) ואליובה (אח""כ -פרשיאזד), עד שאחד הקירות בבית נבקע. רכוש יהודי היה לבז.""
אמה של מינה קרס היא גיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג. גיטה היא בתם של מאטל ונתן גרינברג. לגיטה היו 4 אחיות ואח: חנה (חנצ'ה), לאה, ינטלה ויוסלה. לאם, מאטל היה בית מסחר להלבשה (מתפרה עילית) בשדלץ, שם עבדו כ-10 תופרות. חנה (חנצ""ה), האחות הבכירה, עלתה לארץ לפני המלחמה והתגוררה בתל אביב. שאר שלושת האחים וההורים נספו בשואה.
על דרכם האחרונה כתב אלימלך פיינזילבער בספרו ""אויף די חורבות פון מיין היים"", עמ' 35:
זמן קצר לפני שהגרמנים כבשו את שדלץ הצליחו ההורים- צדוק וגיטה- לברוח לרוסיה, לאחיו הגדול של צדוק, שהיה כבר נשוי והתגורר ברוסיה. אצלו הם הצטיידו בקצת צידה וכסף והמשיכו לברוח, עד שנתפסו בידי הצבא הרוסי. בני הזוג נשלחו לסיביר לעבודת פרך עד ששוחררו. אין ידיעות נוספות על תקופה זו.
התקפת הצבא הגרמני על ברית המועצות (ב-22 ביוני 1941) הביאה לחתימת הסכם ביולי 1941 בין רוסיה לפולין, לפיו יזכו לחנינה כל אזרחי פולין, שהיו כלואים בבתי הסוהר ברחבי בריה""מ (בפרט בסיביר), ובתמורה יחויבו כל הגברים להתגייס לצבא הפולני שיילחם על אדמת בריה""מ, בראשות הגנרל אנדרס.
במסגרת זו שוחרר גם האב צדוק, גויס לצבא הפולני והגיע עימו לארץ ישראל. הנשים (ביניהן גיטה רינצקי, אשתו של צדוק) והילדים (רובם יתומים) גורשו לטהרן, לשם הגיעו שליחים מארץ ישראל, ששמעו על מצוקת הנשים והילדים. בין השליחים הייתה גם ציפורה שרת, שסייעה- עם אחרים- להעביר את הנשים במחנה (בהן גיטה) קורס אחיות. גיטה וחברותיה טיפלו בילדים, שהגיעו לטהרן מרחבי היבשת, ומאוחר יותר עלו יחד עימם לארץ. עם הגעתם לארץ עצרו אותם הבריטים והם נכלאו במחנה המעצר בעתלית. גם גיטה שהתה שם, עד שאחותה חנצ'ה הגיעה לשחרר אותה.
צילומים של האם גיטה משנת 1942, עם חבריה המדריכים של ילדי טהרן, וכן תמונה שלה עם הילדים במדי אחות התפרסמו בספרים:
""אדום ולבן וריח תפוחי הזהב"" (בן ציון תומר), עמוד 78,
""יזכור לילדי טהרן שנפלו במערכות ישראל"" (מאיר אהד), עמודים 211, 217.
כל היודע פרטים נוספים כלשהם אודות המצולמים או שהכיר מישהו מבני המשפחה המורחבת מתבקש ליצור קשר עם מינה קרס, mina_k@zahav.net.il. "
Gitta Grinberg (Rinzki) 2
"
Gitta Grinberg (Rinzki) 2
תיאור:
גיטה גרינברג (לימים רינצקי), ביער שדלץ בתאריך 8.8.1938.
התמונה נשלחה ע""י בתה של גיטה, הגב' מינה קרס, שמבקשת את עזרתכם בגילוי פרטים חסרים.
הגב' מינה קרס היא בתם של צדוק (סאלק) רינצקי וגיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג.
אביה, צדוק, היה הצעיר במשפחה של 7 ילדים. הוריו- ישראל ומינה (מינדל) רינצקי (שהייתה אשתו השניה). לאח הבכור קראו יהודה רינצקי, והיתר אינם ידועים. כל האחים נספו בשואה.
למשפחה היה בית מסחר לסיטונאות של שמן דגנים ומזון ברחוב פיינקנה, סמוך לבית המשפחה. כנראה מדובר באותה חנות עליה כתוב תחת תמונתם של אהרון ויוספה (לבית רינצקי). מכאן, שכנראה יוספה הייתה קרובת משפחתו של צדוק?
בית המשפחה שברחוב פיינקנה הונצח בתמונה לאחת הפוגרום בשנת 1906, כשהוא מופצץ. את התמונה אפשר לראות כאן. האירוע מתואר בספרו של יצחק כספי, ""מגילת פרעות שדלץ"", פרק ח':
""תחת לחץ איומיו של המפקד יצאה המשלחת לרחובות העיר, ולעיניהם נתגלתה תמונת-בלהות: חיילים ערוכים בשתי שורות זו לעומת זו, עומדים ויורים לתוך הבתים, על ידי המשטרה, הבחינו בתותח שירה לכיוון ביתו של רינצקי, בפינת הרחובות פיינקנה (אחר כך פולאסקי) ואליובה (אח""כ -פרשיאזד), עד שאחד הקירות בבית נבקע. רכוש יהודי היה לבז.""
אמה של מינה קרס היא גיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג. גיטה היא בתם של מאטל ונתן גרינברג. לגיטה היו 4 אחיות ואח: חנה (חנצ'ה), לאה, ינטלה ויוסלה. לאם, מאטל היה בית מסחר להלבשה (מתפרה עילית) בשדלץ, שם עבדו כ-10 תופרות. חנה (חנצ""ה), האחות הבכירה, עלתה לארץ לפני המלחמה והתגוררה בתל אביב. שאר שלושת האחים וההורים נספו בשואה.
על דרכם האחרונה כתב אלימלך פיינזילבער בספרו ""אויף די חורבות פון מיין היים"", עמ' 35:
זמן קצר לפני שהגרמנים כבשו את שדלץ הצליחו ההורים- צדוק וגיטה- לברוח לרוסיה, לאחיו הגדול של צדוק, שהיה כבר נשוי והתגורר ברוסיה. אצלו הם הצטיידו בקצת צידה וכסף והמשיכו לברוח, עד שנתפסו בידי הצבא הרוסי. בני הזוג נשלחו לסיביר לעבודת פרך עד ששוחררו. אין ידיעות נוספות על תקופה זו.
התקפת הצבא הגרמני על ברית המועצות (ב-22 ביוני 1941) הביאה לחתימת הסכם ביולי 1941 בין רוסיה לפולין, לפיו יזכו לחנינה כל אזרחי פולין, שהיו כלואים בבתי הסוהר ברחבי בריה""מ (בפרט בסיביר), ובתמורה יחויבו כל הגברים להתגייס לצבא הפולני שיילחם על אדמת בריה""מ, בראשות הגנרל אנדרס.
במסגרת זו שוחרר גם האב צדוק, גויס לצבא הפולני והגיע עימו לארץ ישראל. הנשים (ביניהן גיטה רינצקי, אשתו של צדוק) והילדים (רובם יתומים) גורשו לטהרן, לשם הגיעו שליחים מארץ ישראל, ששמעו על מצוקת הנשים והילדים. בין השליחים הייתה גם ציפורה שרת, שסייעה- עם אחרים- להעביר את הנשים במחנה (בהן גיטה) קורס אחיות. גיטה וחברותיה טיפלו בילדים, שהגיעו לטהרן מרחבי היבשת, ומאוחר יותר עלו יחד עימם לארץ. עם הגעתם לארץ עצרו אותם הבריטים והם נכלאו במחנה המעצר בעתלית. גם גיטה שהתה שם, עד שאחותה חנצ'ה הגיעה לשחרר אותה.
צילומים של האם גיטה משנת 1942, עם חבריה המדריכים של ילדי טהרן, וכן תמונה שלה עם הילדים במדי אחות התפרסמו בספרים:
""אדום ולבן וריח תפוחי הזהב"" (בן ציון תומר), עמוד 78,
""יזכור לילדי טהרן שנפלו במערכות ישראל"" (מאיר אהד), עמודים 211, 217.
כל היודע פרטים נוספים כלשהם אודות המצולמים או שהכיר מישהו מבני המשפחה המורחבת מתבקש ליצור קשר עם מינה קרס, mina_k@zahav.net.il. "
"משפחתה של שרה שמעון לבית אורז'ל
"משפחתה של שרה שמעון לבית אורז'ל
תיאור:
תמונה משפחתית שנמסרה ע""י הגב' שרה שמעון לבית אורז'ל. התמונה צולמה ב-1939, לפני המלחמה.
האדם העומד שני משמאל הוא קלמן אורז'ל, אביה של שרה, יליד 1918.
קלמן היה עורך-דין במקצועו ועבד אצל הגרמנים. הוא נורה על ידם ב-1945, סמוך לסיום המלחמה.
שרה מחפשת פרטים נוספים אודות בני משפחתה. כל מי שמכיר או יודע דבר אודות המצולמים בתמונה מתבקש מאד להגיב ולמסור מידע.
תוספת מידע אודות המצולמים בתמונה נמסרה ע\""י הגב' דנה שפלן-בל המתגוררת בקנדה:
האשה היושבת ראשונה משמאל היא מאשה שפלן, דודתי (אחות- אבי). עומדת שלישית מימין (במרכז) אמי ג'ניה אשכנזי- שפלן, ולימינה אבי חיים שפלן. יושבת שלישית מימין- סבתי אסתר שפלן.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
Friends and family gather, Siedlce 1938.
Picture submitted by Ms. Sara Shimon (born Urjal).
Standing second from left is Kalman Urjal, Sara's father, born 1918. Kalman was a lawyer, worked for the Germans and was shot by them at 1945.
Sara is looking for information about her family. Anyone who has more details is encouraged to comment here.
More information has been submitted by Ms. Dana Szeflan-Bell from Canada:
The woman sitting first (from left) is my aunt, Masha Szeflan (sister of my father). Standing third from right (in the middle) is my mother Genia Aszkenazy Szeflan, to her right- my father- Haim Szeflan. Sitting third from right- my grandmother, Esther Szeflan."
Gita Grinberg (Rinzki) 1
"
Gita Grinberg (Rinzki) 1
תיאור:
גיטה רינצקי, בתמונה שצולמה בשדלץ בתאריך 24.2.1939.
התמונה נשלחה ע""י בתה של גיטה, הגב' מינה קרס, שמבקשת את עזרתכם בגילוי פרטים חסרים.
הגב' מינה קרס היא בתם של צדוק (סאלק) רינצקי וגיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג.
אביה, צדוק, היה הצעיר במשפחה של 7 ילדים. הוריו- ישראל ומינה (מינדל) רינצקי (שהייתה אשתו השניה). לאח הבכור קראו יהודה רינצקי, והיתר אינם ידועים. כל האחים נספו בשואה.
למשפחה היה בית מסחר לסיטונאות של שמן דגנים ומזון ברחוב פיינקנה, סמוך לבית המשפחה. כנראה מדובר באותה חנות עליה כתוב תחת תמונתם של אהרון ויוספה (לבית רינצקי). מכאן, שכנראה יוספה הייתה קרובת משפחתו של צדוק?
בית המשפחה שברחוב פיינקנה הונצח בתמונה לאחת הפוגרום בשנת 1906, כשהוא מופצץ. את התמונה אפשר לראות כאן. האירוע מתואר בספרו של יצחק כספי, ""מגילת פרעות שדלץ"", פרק ח':
""תחת לחץ איומיו של המפקד יצאה המשלחת לרחובות העיר, ולעיניהם נתגלתה תמונת-בלהות: חיילים ערוכים בשתי שורות זו לעומת זו, עומדים ויורים לתוך הבתים, על ידי המשטרה, הבחינו בתותח שירה לכיוון ביתו של רינצקי, בפינת הרחובות פיינקנה (אחר כך פולאסקי) ואליובה (אח""כ -פרשיאזד), עד שאחד הקירות בבית נבקע. רכוש יהודי היה לבז.""
אמה של מינה קרס היא גיטה (גוטצ'ה) לבית גרינברג. גיטה היא בתם של מאטל ונתן גרינברג. לגיטה היו 4 אחיות ואח: חנה (חנצ'ה), לאה, ינטלה ויוסלה. לאם, מאטל היה בית מסחר להלבשה (מתפרה עילית) בשדלץ, שם עבדו כ-10 תופרות. חנה (חנצ""ה), האחות הבכירה, עלתה לארץ לפני המלחמה והתגוררה בתל אביב. שאר שלושת האחים וההורים נספו בשואה.
על דרכם האחרונה כתב אלימלך פיינזילבער בספרו ""אויף די חורבות פון מיין היים"", עמ' 35:
זמן קצר לפני שהגרמנים כבשו את שדלץ הצליחו ההורים- צדוק וגיטה- לברוח לרוסיה, לאחיו הגדול של צדוק, שהיה כבר נשוי והתגורר ברוסיה. אצלו הם הצטיידו בקצת צידה וכסף והמשיכו לברוח, עד שנתפסו בידי הצבא הרוסי. בני הזוג נשלחו לסיביר לעבודת פרך עד ששוחררו. אין ידיעות נוספות על תקופה זו.
התקפת הצבא הגרמני על ברית המועצות (ב-22 ביוני 1941) הביאה לחתימת הסכם ביולי 1941 בין רוסיה לפולין, לפיו יזכו לחנינה כל אזרחי פולין, שהיו כלואים בבתי הסוהר ברחבי בריה""מ (בפרט בסיביר), ובתמורה יחויבו כל הגברים להתגייס לצבא הפולני שיילחם על אדמת בריה""מ, בראשות הגנרל אנדרס.
במסגרת זו שוחרר גם האב צדוק, גויס לצבא הפולני והגיע עימו לארץ ישראל. הנשים (ביניהן גיטה רינצקי, אשתו של צדוק) והילדים (רובם יתומים) גורשו לטהרן, לשם הגיעו שליחים מארץ ישראל, ששמעו על מצוקת הנשים והילדים. בין השליחים הייתה גם ציפורה שרת, שסייעה- עם אחרים- להעביר את הנשים במחנה (בהן גיטה) קורס אחיות. גיטה וחברותיה טיפלו בילדים, שהגיעו לטהרן מרחבי היבשת, ומאוחר יותר עלו יחד עימם לארץ. עם הגעתם לארץ עצרו אותם הבריטים והם נכלאו במחנה המעצר בעתלית. גם גיטה שהתה שם, עד שאחותה חנצ'ה הגיעה לשחרר אותה.
צילומים של האם גיטה משנת 1942, עם חבריה המדריכים של ילדי טהרן, וכן תמונה שלה עם הילדים במדי אחות התפרסמו בספרים:
""אדום ולבן וריח תפוחי הזהב"" (בן ציון תומר), עמוד 78,
""יזכור לילדי טהרן שנפלו במערכות ישראל"" (מאיר אהד), עמודים 211, 217.
כל היודע פרטים נוספים כלשהם אודות המצולמים או שהכיר מישהו מבני המשפחה המורחבת מתבקש ליצור קשר עם מינה קרס, mina_k@zahav.net.il. "
"אהרון ויוספה יבלון
"אהרון ויוספה יבלון
תיאור:
אהרון ויוספה (לבית רינצקי) יבלון, שניהם בני שדליץ.
לאהרון הייתה חנות סיטונאית לקמח ודגנים ברחוב פיינקנה (אחד הרחובות הראשיים של שדליץ).
שניהם ניספו בזמן חיסול גטו שדליץ.
אהרון ויוספה הם הוריהם של שמעון (שעלה לארץ ב-1935 וניצל) וציפורה (ציפה)- לימים זונשיין, שאת היומן שכתבה- בו היא מתארת כיצד מסרה את בתה רחל ובכך הצילה את חייה- ניתן לקרוא באתר במסגרת ""עדויות ניצולים"".
התמונה צולמה בשדליץ בסוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 והועברה לאתר ע""י הגב' אמירה קידר. "
"מכתב לחיה מרקוספלד
"מכתב לחיה מרקוספלד
תיאור:
תמונה מחתונה שהתקיימה בוורשה ב 19.11.1927, בליווי גלויה כתובה, נשלחו בתאריך 12/12/1927 לחיה מרקוספלד (לבית קווה), שהתגוררה בשדלץ.
תוכן המכתב: ""למזכרת נצח שולחים אנו אל הבת דוד/ה הבלתי נשכחת המיוחדת, חיה, כסימן של....הלב שלנו שהוא...בוורשה. מאתנו ....."".
התמונה נמסרה ע""י מורג (מרקוספלד) יהודה, בנה של חיה, שמבקש את עזרתכם בקריאת ובתרגום שאר המכתב. תודה למסייעים. "
"הוריה של שרה שמעון
"הוריה של שרה שמעון
תיאור:
הוריה של הגב' שרה שמעון, ילידי שדלץ. "
"דוד מרקוספלד וחברים (2)
"דוד מרקוספלד וחברים (2)
תיאור:
קבוצת צעיריים בשדליץ, בשנת 1925.
עומדים, מימין לשמאל: ישראל ז'לזנה, (שם לא ידוע), מרקוספלד דויד, יעקב (?), קווה נתן, קווה חיה.
יושבים, מימין לשמאל: חיה רייזל ז'לזנה- לבית יבלון, משה יבלון, רבקה יבלון.
דויד מרקוספלד - עלה ארצה בשנת 1926, חיה קווה עלתה ארצה בשנת 1929. הם נישאו וחיו בארץ עד מותם.
קווה נתן - התחתן עם רבקה (יבלון?). הם חיו בשדלץ ונולדו להם 7 ילדים. הם נספו בשואה (בספר יזכור- רשום שנתן קווה, נורה ע""י הגסטפו ב-6/9/1043).
לא ידוע גורלם של האחרים. כנראה נספו אף הם בשואה.
התמונה נמסרה ע""י מורג (מרקוספלד) יהודה, בנו של דוד. "
"דוד מרקוספלד וחברים
"דוד מרקוספלד וחברים
תיאור:
דוד מרקוספלד וחברים בשדליץ, בערך 1925.
מימין לשמאל: מרקוספלד דויד, חיה רייזל יאבלון (ז'לאזנה), ישראל ז'לאזנה, שלמה טנצר.
התמונה נמסרה ע""י מורג (מרקוספלד) יהודה, בנו של דויד. "
"ישראל (שרול) מארקוספלד
"ישראל (שרול) מארקוספלד
תיאור:
ישראל (שרול) מארקוספלד (Srul Markusfeld). ישראל נפטר בשנת 1937 בשדליץ.
התמונה נמסרה ע""י מורג (מרקוספלד) יהודה, נכדו של ישראל (בן בנו, דויד), שלא זכה להכירו. "
"רוח'לה גרינר
"רוח'לה גרינר
תיאור:
רוח'לה גרינר, בת דודו של מר חיים גרינר, מוסר התמונה.
חיים גרינר אינו יודע אם רבקה היא בתו של שמואל גרינר או אהרון גרינר. בני המשפחה נפטרו ואין את מי לשאול. אם מישהו יודע משהו אודות המשפחה- אנא מסרו את תגובתכם באתר וכן תוכלו ליצור קשר עם חיים גרינר בכתובת: haim_gr@bezeqint.net. "
"שלמה והרשל וורובל
"שלמה והרשל וורובל
תיאור:
משמאל- הרשל וורובל ומימין אשתו, ליבה. הרשל נרצח בשריפת בית הכנסת המרכזי בשדלץ. אחת מבנותיהם של בני הזוג נספתה בגיל 27 יחד עם שמונת ילדיה בהפצצות על שדלץ.
במרכז- שלמה וורובל.
התמונה נמסרה ע""י נכדתו של שלמה- הגב' בתיה פרוז'נסקי (בתה של פרידה, ואמה של בלה פרוז'נסקי, יו""ר ועד הארגון). "
"משה זברוביץ'
"משה זברוביץ'
תיאור:
משה, בן דוד של בתיה פרוז'נסקי לבית זברוביץ'.
זמן צילום לא ידוע, לא נמסרו פרטים נוספים. "
"בני משפחת זברוביץ'
"בני משפחת זברוביץ'
תיאור:
בתמונה: חיים זברוביץ' (בנו של שלמה זברוביץ' ואחיו של ברוך- אביה של בתיה פרוז'נסקי) עם אשתו, יעקב-לייזר (אח נוסף) והאחות לאה.
התמונה צולמה בשדלץ בשנות ה-20 ונמסרה ע""י הגב' בלה פרוז'נסקי. "
"פרידה וברוך זברוביץ
"פרידה וברוך זברוביץ
תיאור:
פרידה (לבית וורובל) ובעלה- ברוך זברוביץ', הוריה של הגב' בתיה פרוז'נסקי, שהיא אמה של בלה פרוז'נסקי, יו""ר ועד הארגון.
בני הזוג נמלטו משדלץ לרוסיה, שם חיו בטשקנט ובהמשך בגרמניה. עלו לארץ ב-1949. הם ירדו לקנדה ושם הם התגוררו עד יום מותם. פרידה נפטרה בגיל 75. ברוך נפטר כשהיה בן 90 . "
"שמאי פיינהולץ בדרכו משדליץ לא""י
"שמאי פיינהולץ בדרכו משדליץ לא""י
תיאור:
שמאי פיינהולץ על האניה אפולוניה בדרכו משדלץ לא""י, 1938.
סיפורו של שמאי ומשפחתו מופיע במלואו באתר, במסגרת ""זכרונות לפני המלחמה"". התמונה נמסרה בידי בנו, יהודה בן-נחום. "
"מאלבום משפחת פיינהולץ
"מאלבום משפחת פיינהולץ
תיאור:
בתמונה למעלה מימין: האב ישראל-נחום פיינהולץ וילדיו שמאי ודבורה.
בתמונה משמאל למעלה: שמאי ואחותו הקטנה דבורה מהלכים ברחובות שדליץ, 1933.
בתמונה מימין למטה: משפחת פיינהולץ ברחובות שדליץ.
בתמונה משמאל למטה: האח אהרון מנגן בכינור.
התמונות נמסרו ע""י יהודה בן-נחום, בנו של שמאי. סיפורו של שמאי ומשפחת פיינהולץ מופיע במלואו באתר, במסגרת ""זכרונות לפני המלחמה"". "
"שמאי פיינהולץ בדרכו מן הספריה
"שמאי פיינהולץ בדרכו מן הספריה
תיאור:
שמאי פיינהולץ ברחובות שדליץ, בדרכו מן הספרייה, 1938.
סיפורו של שמאי ומשפחת פיינהולץ מופיע במלואו באתר, במסגרת ""זכרונות לפני המלחמה"".
התמונה נמסרה בידי בנו, יהודה בן-נחום. "
"שמאי פיינהולץ על אופניו
"שמאי פיינהולץ על אופניו
תיאור:
שמאי פיינהולץ על אופניו ברחובות שדליץ, 1938.
סיפורו של שמאי ומשפחת פיינהולץ מופיע במלואו באתר, במסגרת ""זכרונות לפני המלחמה"".
התמונה נמסרה בידי בנו, יהודה בן-נחום. "
"משפחת פיינהולץ
"משפחת פיינהולץ
תיאור:
משפחת פיינהולץ בשדלץ, צולם ב 1930 או 1931.
יושבים מימין לשמאל: דבורה בת הזקונים, ישראל-נחום האב, חנה או חאנטשע האם (לבית לובלסקי) ובנם שמאי. עומדים מימין לשמאל: בניהם של חאנטשע וישראל-נחום: יצחק, יעקב-משה ואהרון.
התמונה נמסרה ע""י יהודה בן-נחום, בנו של שמאי. סיפורו של שמאי ומשפחת פיינהולץ מופיע במלואו באתר, במסגרת ""זכרונות לפני המלחמה"". "
"חאנטשע פיינהולץ (לובלסקי)
"חאנטשע פיינהולץ (לובלסקי)
תיאור:
חנה (חאנטשע) פיינהולץ (לבית לובלסקי), אמו של שמאי פיינהולץ.
סיפורו של שמאי ומשפחת פיינהולץ מופיע במלואו באתר, במסגרת ""זכרונות לפני המלחמה"".
התמונה נמסרה בידי בנו, יהודה בן-נחום. "
"משה שמעון הנדל
"משה שמעון הנדל
תיאור:
משה שמעון הנדל עם שתי נשים בשדליץ, צולם ב 22 בספטמבר 1933.
התמונה נמסרה ע""י הגב' חיה הנדל. "
"משפחת יבלון
"משפחת יבלון
תיאור:
אהרון ויוספה יבלון עם בנם שמעון ובתם ציפורה (ציפה) (יבלון) זונשיין.
הבן שמעון (כאן במדי הצבא הפולני) עלה לארץ ישראל בשנת 1935.
את היומן של ציפורה זונשיין , בו היא מתארת כיצד מסרה את בתה רחל ובכך הצילה את חייה- ניתן לקרוא באתר במסגרת ""עדויות ניצולים"".
אהרון ויוספה ניספו בעת חיסול הגטו באוגוסט 1942.
התמונה צולמה בשדליץ בסוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 והועברה לאתר ע""י הגב' אמירה קידר. "
"קריינדל מלכה גולדפינגר ובן דודה ליאון
"קריינדל מלכה גולדפינגר ובן דודה ליאון
תיאור:
קריינדל מלכה גולדפינגר ובן דודה ליאון בגטו שדליץ.
סיפורם מובא בעבודת השורשים שעשה עוז ניטצקי, דור רביעי לשואה (נכדה של בתיה, אחותה של קריינדל).
קריינדל מלכה היא בתם הבכורה של זאב וולף גולדפינגר ואשתו שרה-שיינה לבית קלינמן. היא נולדה בגטו שדלץ. בשלב מסויים הצליח אביה למצוא עבורה מקום מסתור אצל משפחה פולנית, אך בשלבים האחרונים של המלחמה גילו השכנים את דבר יהדותה והרגו אותה. "
"משפחת גולדפינגר
"משפחת גולדפינגר
תיאור:
הילדה- בתיה, עם הוריה זאב-וולף גולדפינגר ושרה-שיינה לבית קליינמן, ילידי שדליץ.
סיפורם לקוח מעבודת השורשים של נכדה של בתיה, עוז ניטצקי:
בעת הגירוש לטרבלינקה הצליחה שרה שיינה לקפוץ מהרכבת תוך כדי נסיעתה, כאשר הייתה בהריון עם בתיה. אחר כך שכבה בלי נוע עד רדת החשיכה, ואז נעה לכיוון הכפרים. גרמני שאל אותה לאן היא הולכת, והיא אמרה שהיא הולכת לכפר, ואז היא התחילה לעבור מכפר לכפר לחפש מסתור מהגרמנים. לבסוף נודע לה איפה מסתתר בעלה, והיא הלכה לשם. הם נפגשו והתחבאו ביחד עד סוף המלחמה. נתנו להם אפשרות לחפור מסתור מתחת למדרגות, מאחורי סליק של נשק. הבן של הסנדלר שאצלו הסתתרו היה מפקד ארגון ה-AK - צבא הארץ, שהיה ארגון ימני קיצוני. ההורים היו חייבים להיזהר שבנם לא יגלה שמחזיקים יהודים, כי הוא היה מאוד אנטישמי. הוא היה מבוקש על ידי הגרמנים, ולכן היו הרבה פשיטות פתע במקום שסיכנו את המחבוא שלהם, מאחורי מסתור הנשק של ארגון ה-AK.
במקום הזה- העיירה וולומין- נולדה בתיה ביולי 1943. מיד עם לידתה היא נלקחה על ידי דודתה, שהייתה בעלת חזות ארית ומסמכים מתאימים. בשלב מסויים הניחה הדודה את הילדה על מפתן בית יתומים פולני והמתינה מרחוק עד שהיא הוכנסה פנימה. מאוחר יותר התעניינה והשיגה את השם והכתובת של זוג שלקח את סבתי. אצל הזוג הזה הייתה סבתי עד סוף המלחמה. עם סיום המלחמה שבו ההורים לקחת את בתם, וגרו תקופה מסוימת עם האישה שגידלה אותה, עד שהתרגלה להוריה.
בסוף שנת 1946, אחרי שהרוסים כבשו סופית את פולין, עזבו בני המשפחה את פולין ונסעו לצרפת, שם שהו עד אביב 1949, ואז עלו לארץ.
"
מינה שיינפלד (לבית קראמאז) בצעירותה
"מינה שינפלד
תיאור:
מינה קראמרז (בהמשך- שינפלד), בימיה בהכשרה בקיבוץ ""ראשית"" לקראת העליה לארץ, 1938.
את סיפורה של מינה ניתן לקרוא במסגרת ""עדויות הניצולים"". "
הרצל קווה במחנה פרמאנטי באיטליה. "
חנוך זשלוזנוגורה.
"
חנוך זשלוזנוגורה.
לקריאת סיפור חייו, לחץ כאן. "
דמויות מהעיירה
מס' 1- ישראלקה, חזן ומוהל
מס' 2- יידל צנרקופ (??)
מס' 3- יהושע פייביש, שמש בבית הכנסת (?)
התמונה נסרקה מתוך ספר ה""יזכור"" לקהילת שדליץ.
אפרים ויימן
אפרים ויימן. לקריאת סיפור חייו לחץ כאן.
ברוך מרדכי קראמרז' ואשתו פייגה קלרה לבית פפיאר.
ברוך מרדכי נפטר בגטו בשדלץ ממחלת הטיפוס, ואשתו נורתה בככר העיר ביום הגירוש.
ילדיהם: שמחה-בונם, יעקב, מינה ודוד עלו ארצה לפני המלחמה.
זיסקינד רוזנבוים.
"
זיסקינד רוזנבוים.
לקריאת סיפור חייו לחץ כאן. "
יהודה קונסקי
יהודה קונסקי. לקריאת סיפור חייו לחץ כאן. "
"בנימין גלבפיש ומשפחתו
"בנימין גלבפיש ומשפחתו
תיאור:
בני משפחת (בנימין) גלבפיש בגטו שדליץ, 1941.
תמונה #30312, באדיבות ארכיון USHMM.
Members of the Gelbfisch family in the Siedlce ghetto.
Bejnisc (Binyamin) Gelbfisz (now Benjamin Gelbfish) was born August 7, 1921 in Siedlce, Poland. He had two sisters, Sore and Feyge, and a brother, Abram Dawid. In 1936, Bejnisc went to study at the prestigious Chochmei Lublin yeshiva in Lublin. After the German invasion of Poland in September 1939, the Polish army confiscated the yeshiva building for use as a hospital, and Bejnisc fled to Vilna to escape the bombing.
His brother soon joined him there, and on August 31, 1940, the two managed to obtain Dutch and Japanese visas allowing them to escape to the Far East. However, it was only at the last minute that they were able to scrape together enough money to pay for the tickets, and when Bejnisc arrived in Riga, he was among the last people permitted to purchase tickets with rubles.
Bejnisc departed on his voyage to the Far East from Lithuania on February 10, 1941. He traveled first to Minsk and then to Moscow, where he boarded the Trans-Siberian Railroad to Vladivostok. From there he sailed to Tsuruga, Japan, and then to Kobe, where he had to be hospitalized because of a knee problem. In the fall of 1941he was transferred to Shanghai, where he was confined much of the time in the Jewish hospital in the French Concession. His prior work as a shochet (ritual slaughterer) prepared him to be a knife sharpener, and from his hospital bed in Shanghai he worked sharpening hypodermic needles and scalpels. Eventually the nurses brought him clocks to repair, as well. After the war, Bejnisc made a living fixing watches for American servicemen in Shanghai.
Subsequently, he applied for a visa and immigrated to the United States, where he became a rabbi and also established a jewelry business. Bejnisc's sister, Sore, was shot near the family's home in Siedlce during the first year of the war. His other sister, Feyge, escaped to Palestine via Istanbul.
Photo Credit: USHMM, courtesy of Benjamin Gelbfisch
Date: Circa 1941 - 1942 "
"תצלום של גצל לוסטגרטן ואחותו רויזה, 1930.
"תצלום של גצל לוסטגרטן ואחותו רויזה, 1930.
תמונה #6812-21, באדיבות ארכיון יד-ושם. "
"תצלום משפחתי (פרטים לא ידועים) בשדליץ.
"תצלום משפחתי (פרטים לא ידועים) בשדליץ.
תמונה #6812-22, באדיבות ארכיון יד-ושם. "
תמונת פספורט של אידה טננבאום יום-טוב
"תמונת פספורט של אידה טננבאום יום-טוב, שצורפה למסמכיה המזוייפים. צולם ב 1942.
תמונה #09390, באדיבות ארכיון USHMM.
--------------------------------------
ID photograph of Ida Tenenbaum Yom Tov affixed to her false papers.
Photo Credit: USHMM, courtesy of Helen Yom Tov Herman
Date: 1942 "
תצלום קבוצתי של משפחת בעלה של מוסרת התמונה, הנריקה שיינברג, לפני המלחמה.
"
תצלום קבוצתי של משפחת בעלה של מוסרת התמונה, הנריקה שיינברג, לפני המלחמה.
צילום מס' 7595-18, באדיבות ארכיון יד ושם. "
"אברהם שפילמן ואחיו, צולם ב 1907.
"אברהם שפילמן ואחיו, צולם ב 1907.
תמונה #15898, באדיבות ארכיון USHMM.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
Portrait of Abraham Spielman and his brother.
Photo Credit: USHMM, courtesy of Regina Spielman
Date: 1907 "
"משפחת שטינברג בא""י
"משפחת שטינברג בא""י
תיאור:
משפחת שטיינברג המאוחדת, לאחר שהגיעו לתל אביב:
עומדים מימין: הינדה, האשה והאם, מחבקת את הבת האמצעית, שושנה ואב המשפחה, משה שטיינברג.
יושבת על הכורסא, הבת הגדולה מאירה ומאחוריה עומדת הבת השניה, רבקה.
כורע, הבן ישראל ועומד לידו, הבן הצעיר, חנינא.
התמונה נמסרה ע""י מר יואב שחם. "
"בני משפחת דומב
תיאור:
האחים והאחיות למשפחת דומב משדלץ:
עומדים, משמאל: שרה דומב, שמואל דומב, בלה דומב.
יושבים, משמאל: שמחה דומב, חוה דומב ובעלה יהושע אקרמן, גם הוא משדלץ.
התמונה צולמה בשדלץ, בסוף שנות העשרים או שנות השלושים הראשונות, ונמסרה בידי מר יואב שחם.
שמואל, שמחה ובלה עלו לפלשתינה בשנות השלושים, לפני מלחמת העולם. שרה וחוה (שהיתה כבר נשואה) נשארו בשדלץ. כאשר פרצה המלחמה, הצליחה שרה לברוח למזרח ושהתה בסיביר עד תום המלחמה. חוה, בעלה יהושע ובנם הקטן עודד, נשארו בשדלץ ונלקחו להשמדה עם חיסול הגטו בקיץ 1942.
ההורים, מנדל ורחל דומב (לא מופיעים בתמונה), נפטרו בגטו בשדלץ.
לאחר המלחמה, שרה התגלגלה במחנות העקורים והגיעה למחנה בדרום איטליה, שם פגשה ניצול אושוויץ, יצחק ברגמן מוורשה, לו נישאה לאחר עלותם לארץ. הם עלו באוניות נפרדות, אשר כוונו להגיע לחופי הארץ ב- 1.1.1948. ההנחה של המוסדות היתה שהבריטים יהיו פחות עירניים ביום זה.
שרה הגיעה לחופי נהריה באוניה ""האומות המאוחדות"" אשר הפליגה מנמל צ'יוויטווקיה באיטליה ועליה היו 537 עולים. האניה עלתה על שרטון מול חופי נהריה והעולים פוזרו בבתים בנהריה וביישובי הסביבה עוד לפני שהבריטים הגיעו לחוף. שרה עצמה שהתה כשבוע בקבוץ עברון, אח""כ עברה לבית אחיה שמחה אלוני (דומב) בקריית מוצקין לכמה ימים ואחר כך עברה לתל אביב, שם חיכו לה אחותה בלה, אחיה שמואל אלוני (דומב) ואשתו שרה (לבית שטינברג).
"
