כל הפוסטים בחינוך ותרבות

העדות לקוחה מהספר "אבות מספרים שדלץ", שהופק והוצא לאור ע"י ארגון יוצאי שדלץ בישראל. באוקטובר 1915, חודשיים בלבד לאחר שהגרמנים כבשו את שדלץ, נפתח בעיר בית-הספר היסודי. הקימה אותו פאני ראדאק, אשר כעבור זמן עבדה עם בעלה במערכת החינוך האידית בריגה ומשם הם עברו לברית המועצות. פאני ראדאק באה לשדלץ כפליטה, אשר ברחה עם הוריה […]

לא אשא קינה ולא אעורר רפאים: הייתכן שצמד חמד זה, לוי ויוסף, אינם? ויהושע, מלך השלווה והתקווה, הכי לא ינער מעליו במחי יד אחד את העפר ויקום לתחייה? וישישי החכמה, ויינטרוב ואורביץ – האומנם לא עמדה להם פקחותם השנונה להדוף שדים משחת? וארז זה של חסידי גור, אדיר התורה, רבי ישראל גוטגלד, אשר הילוכו כמי […]

ב-13 באוגוסט 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, כבשו הגרמנים את שדלץ. אין להשוות את הגרמנים של תקופה זו לאלה של מלחמת העולם השנייה. כניסת הצבא הגרמני לעיר גרמה הקלה מסוימת לעומת המשטר הצארי. בתקופה זו הוקמו ארגונים ומוסדות ציבוריים, תרבותיים ומשקיים. בין היתר חודשו בסוף שנת 1915, קורסי הערב לעברית. קורסים אלה משכו אליהם […]

מקובלת הסברה, שפתיחת בית-הספר הראשון של "תרבות" מציינת את ראשיתה של מערכת החינוך העברי בשדלץ. אולם, כפי שהוזכר בפרק אחר, בית-ספר עברי כבר היה קיים בשדלץ בשנת 1904, כאשר חבורת הציונים הביאה לעיר את המורים גורביץ' וקפלנסקי ואלה יחד עם עקיבא גולדפרב ודוד מורגנשטרן, הקימו כאן את בית-הספר העברי הראשון. בית-הספר שכן ברחוב פיינקנה 10 […]

את השם קבוצת "חובבי שפת עבר" בחרה לעצמה קבוצת נערים ונערות בני 17-16, שארגנו לעצמם קורסי-ערב לעברית בבית-הספר הפרטי של ר' עקיבא גולדפרב, ברחוב וארשה 22. היה זה בשנת 1924. פעילותם של הקורסים לעברית בעידודה של התנועה הציונית, נקטעה בעת מלחמת העולם הראשונה. עכשיו, כעבור כמה שנים, עלה שוב הצורך ללמוד ולשמוע מלה עברית. וכך, […]

את שנות נעורי המאושרות עשיתי בשדלץ, שאליה באתי מוארשה בשנת 1909 כדי ללמוד בגימנסיה. היהודים "נשמו" עדיין את הפוגרום, שעשו בהם צבאות הצאר בגמר המהפכה הראשונה. החנווני במכולת, שחזה את הפוגרום מבשרו, היה מספר לי על הפרעות כאילו אך התרחשו. אבל בעיר כבר תססו חיי הנוער היהודי, שכנפיי התחייה נגעו בו. וכאשר אנו, הנוער הלומד […]

בדצמבר 1911 הופיע בשדלץ כתב-עת מודפס ראשון, "שעדלעצער ווארט" – דברה של שדלץ, חוברת קטנה וצנומה בגודל של סידור קטן. היתה זו תופעה נדירה, באותה עת היה קשה ברוסיה לפרסם כתב-עת, בפרט באידיש, ולכן הייתה החוברת הצנועה כה חביבה על הקוראים, למרות מראה העלוב. זכות היוצרים שמורה לאיש הבודד והחולה – אברהם גילברט, בן-דודו של […]

בעת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה, היו בשדלץ רק שני מוסדות תרבות יהודיים: הספרייה האידית והברה "יידישע קונסט" – אמנות אידיש. הספרייה חלה את דרכה בשנת 1901 בביתו של המשכיל י' גולדווסר, אשר החזיק ארון ספרים במחתרת. הוא אפילו לא ידע מי הם הקוראים. הספרים חולקו בחוגים שונים, בפגישות חשאיות. כעבור כמה שנים הפכה הספרייה […]