ארכיון של: 2017

יצחק אייזיק בא לשדלץ מקורצ'וב, עיירה ליד אוטבוצק. הוא היה למדן גדול וירא שמים, הצטיין בהרבה מעלות טובות והיה רודף צדקה, ומלבד זאת, ידע לכתוב יפה בעברית ובפולנית. כיוון שישב כל חייו על התורה ועל העבודה, לא יכול היה להתעסק בענייני פרנסה ואת המסחר ניהלה אשתו. לר' יצחק אייזיק היתה חנות לממכר צבעים, אלא שבאותה […]

בשנת 1915, כאשר החלה התעוררות לאומית-פוליטית בקרב הנוער היהודי, היא לא פסחה גם על הנוער הדתי בשדלץ, ועל הנוער החסידי בכלל זה. היוזם הראשי של תנועת הנוער החסידי היה שלום יעלען, בן תורה וירא שמים, בנו של משה מוכר ספרים, שבביתו העני לא נמצאו תנאים מתאימים ללימוד. יעלען, ועמו אהרון נלקנבוים, לייב רוטביין ופסח רוזן, […]

מיד עם כינונה של פולין העצמאית, החל ה"בונד" לארגן את הפועלים היהודיים בשדלץ. "הבונד" הקים את האיגודים המקצועיים, שקבעו מרכזם ברחוב וארשה 14, את אגודת "צוקונפט" – עתיד – ברחוב דלוגה 20, בית-ילדים, צרכנייה קואופרטיבית וספרייה. בראש הסניף בעיר עמדו: משה אלטשולר, יעקב פישמן, דוד ניימרק (אשר לימים היגר לאמריקה), אברהם סלושני ושאלקה זברוביץ. בהנהגתם […]

בשדלץ, כמו בערים רבות אחרות בפולין, לא הייתה תעשייה. מעט הפועלים שעבדו בעיר התרכזו בעיקר במפעלי העור והתפירה, ובכל-זאת, הם מילאו תפקיד חשוב במאבקים המהפכניים של אזרחי פולין נגד הצאריזם. לעתים קרובות, נשאו מאבקים אלה אופי עממי, והאוכלוסייה כולה, בהנהגת מפלגות הפועלים באותה עת, יצאה לרחובות. בשנת 1905 נהרג מפקד המשטרה של שדלץ מפצצה שהשליך […]

בימי מלחמת העולם הראשונה, ובעיקר לאחריה, החלה תנועת "החלוץ" בהכשרת חלוצים בני עירנו לעלייה לארץ-ישראל. בקיבוץ החלוצי הראשון בכפר פטרקאז, ובחווה החקלאית של האחים וויימן ברושקשה, הועסקו צעירים יהודיים בעבודה פיזית-יצרנית. אחת המשימות העיקריות של התנועה הייתה להוציא את הנוער היהודי מ"עסקי האוויר" ולהעבירו לעבודת כפיים בריאה. "החלוץ" בשדלץ, כמו אצל יהדות פולין כולה, השריש […]

כולנו התחנכנו על חוברות התעמולה של ה"בונד", על ספרים וכרוזים שסיפרו על המאבק ההרואי של הפרולטריון הרוסי בצאריזם. כולנו הפכנו והפכנו במשמעות השביתות ההמוניות של אלפי פועלים נגד הקפיטליסטים, וניתחנו לעומקם את המעצרים, וההוצאות להורג. כל אלה השפיעו על החוש המוסרי שלנו. נכונים היינו בכל לבנו להילחם נגד הצאריזם ונגד הניצול, ואת המאבק הזה העברנו […]

באותה תקופה הוקם בשדלץ סניף של "החלוץ". מקימיו היו חיים סוכודולסקי, איש בעל שאר-רוח, שלמרות חולשתו הפיזית היה פעיל מלא מרץ ואף ערך ביקור קצר בארץ-ישראל; הסטודנט גלברד; אדם לוויטה; עדה בארג הנמצאת בישראל; קימל, עסקן ציוני, שנתן שיעורים ב"החלוץ הצעיר", כיהן זמן מה כמזכיר הקק"ל ונרצח בידי הגרמנים; מוטל'ה גרינברג שעלה לישראל והסטודנט אנגלמן, […]

בשנת 1902, נוסד בוארשה ארגון "התחיה". בראש הארגון עמדו: יצחק גרינבוים, יאן קירשראט, יוסף שפרינצק, זליג וייצמן, מ' הורוויץ, יעקב אולשוונגר, נח פרילוצקי ואחרים. גם בשדלץ נפתח סניף של הארגון  בהנהגת: מ.לנדוי, משה צוקר, מוזס גרינפרב, פרץ קמאר, האחים ניידז'ווידז, ד"ר משה טמקין, ישעיהו זיידנצווייג, ואחרים. הסניף השדלצאי והסניף של בנדין נחשבו למוצלחים ביותר בפולין. […]

בשנת 1884, משעלו הביל"ויים לארץ-ישראל בסיסמה "בית יעקב לכו ונלכה", ובועידת קטוביץ קמה תנועת "חיבת ציון", נערכה בשדלץ, בביתו של ר' יצחק נחום וויינטרויב, פגישה חשאית לקראת הקמת סניף של "חובבי ציון" בעיר. יש לדעת שאסיפה חשאית תחת שלטון הצארים, הייתה כרוכה בסכנה של גירוש לסיביר. מה גם שבאותה עת היה זה ביטוי לאומץ רוח, […]

שדלץ נודעה בפולין כעיר ציונית במלוא מובן המלה. בספר "נפתולי דור" כותב אברהם לווינסון: "כאשר בוארשה הוקם הועד המרכזי של ארגון 'התחיה', היו שני הסניפים – שדלץ ובנדין – החזקים והפעילים ביותר בפולין." את שמה כעיר ציונית רכשה לה שדלץ בזכות, ואכן כל החיים הציבוריים היהודיים היו שזורים בפעילות ציונית. לאחר הקונגרס הציוני הראשון, בשנת […]

אחת המשפחות היהודיות הראשונות, שכבר במחצית השנייה של המאה ה-18 החלה למלא תפקיד חשוב בשדלץ, הייתה משפחת גרינברג. לימים התרחבה והייתה למשפחה ענפה מאוד. אבי המשפחה הראשון היה ר' חיים גרינברג, שכבר באותה עת היה עתיר נכסים. ברשותו היו בתים ומגרשים רבים בשדלץ, שכמובן לימים, עברו בירושה לבני משפחתו. בארכיון של שדלץ נמצאת הצוואה של […]

ר' אליעזר שלום היה עסקן ציבור מסור ונאמן. בהסכמת הדוזורים שכיהנו בימיו – ר' מאיר ניסן נוסבוים, ר' גדליה זלצמן ור' נתן זילברצווייג, הוא הקים קרן לפדיון שבויים. הקרן נועדה לעשות לשחרור יהודים ממאסר. בעצה אחת הם קבעו תשלום אגרה על מכירת שמרים ומלח, שהייתה נמסרת בחכירה. החוכר היה משלם סכום מסוים לטובת הקהיל, ועל […]

ר' מאניס חי בעיר עוד לפני שכיהן כאן הרב ר' אליעזר שלום פייטריקובר, שנקרא כך על שום שמאוחר יותר נעשה רב בפייטריקוב. בית-הכנסת העירוני היה אז בנוי מעץ. בית-המדרש לעומת זאת, כבר היה בנוי לבנים ועמד במקום שכיום נמצא משרד הקהילה. בבית-המדרש הזה בילה יומם ולילה המגיד העירוני דאז, ר' מאניס. הוא היה למדן מובהק, […]

היה בוקר סתווי חם. עבדתי על ערימה של מעילים, שהיה עלי לסדר בחבילות. הבטתי סביבי בזהירות כדי לגלות אם מתקרב איש אס.אס. חששתי להיתפס בטל מעבודה. מבין המעילים, שהגנו עלי מפני הקור, שלחתי מבט אל מגרש המשלוחים. הוא היה ריק לגמרי. בצד הערימה, ליד הגדר השזורה בענפי אורן, שהפרידה בין מגרש המשלוחים לבין המגרש של […]

היה זה ביום שישי, 22 באוגוסט 1942. אנו חיים בשבועות האחרונים במתיחות איומה. בוארשה שבה מתגוררים 600 אלף איש מגרשים את היהודים. מראדום, קילצה וממקומות אחרים יוצאות רכבות עמוסות אנשים, המיועדים למחנה המוות בטרבלינקה. דושיה מונצ'יק מוארשה מתארחת אצלנו ומספרת דברים נוראים על המתרחש שם. אנו יודעים שאותו דבר מחכה גם לנו, אך נותנים לעצמנו […]

פרק זה מהווה תקציר של הספר מתוך המפולת, שהופיע בהוצאת עם עובד (בסדרת – מן המוקד) שנת תש"ד, 1944. המקור באידיש נמצא בארכיון תנועת העבודה ע"ש לבון, בתל-אביב. שלמה רוזן הגיע לארץ כפליט דרך ליטא, רוסיה, יפן וסין, בשנת 1941. הספר מתוך המפולת נכתב במהלך הנסיעה ארצה, בין הונג-קונג לסינגפור. שלמה רוזן נפל בקרב על […]

מוכה, חולה וקודח מחום הביאו אותי מכרים לבית-החולים. הבניין הכיל מסדרון, מטבח וחדר גדול. בחדר שבו שכבתי עמדו שלוש מיטות, ליד הקיר. ממול – כמה שקי קש, על האדמה החשופה. שכבו שם חולים בדיזנטריה, בטיפוס, בדלקת ריאות ובמחלות אחרות. יחד אתי באותה מיטה, שכב פצוע, שנורה בעת שקפץ מרכבת המוות והצליח לחזור לגטו. במיטה השנייה […]

כניסת הגרמנים. רדיפות ראשונות ב-1 בספטמבר 1939 נכבשה שדלץ על-ידי הגרמנים. הם באו מכיוון פרוסיה המזרחית, כבר בימים הראשונים של חודש אוקטובר החלו במלאכת הרצח: הם תפסו יהודים וגם לא-יהודים, ובמכות של קתות רובים ושל מקלות, ללא אוכל וללא טיפת מים, גירשו אותם, ברגל, לוונגרוב. שדלץ שימשה צומת חשוב לרכבות, שעשו דרכן אל החזית הרוסית. […]

פרוץ המלחמה אותו יום שישי, ה-1 בספטמבר 1939, היה שונה מכל הימים. כל שדלץ כבר הרגישה שהאסון קרב והולך, אך איש לא שיער שלפנינו השמדה כוללת של היהודים. בשעות הבוקר המאוחרת הופיעו מטוסים בשמיים. הדעות נחלקו: היו מי שאמרו שאלה שלנו, כלומר פולניים, אחרים טענו שאלה מטוסים גרמניים. בינתיים הם לא נגעו בשדלץ, אולם המהומה […]

בדצמבר 1911 הופיע בשדלץ כתב-עת מודפס ראשון, "שעדלעצער ווארט" – דברה של שדלץ, חוברת קטנה וצנומה בגודל של סידור קטן. היתה זו תופעה נדירה, באותה עת היה קשה ברוסיה לפרסם כתב-עת, בפרט באידיש, ולכן הייתה החוברת הצנועה כה חביבה על הקוראים, למרות מראה העלוב. זכות היוצרים שמורה לאיש הבודד והחולה – אברהם גילברט, בן-דודו של […]

האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, ש. טשרניחובסקי שבחה של יהדות פולין אינו כשבחה של יהדות ליטא – בגדולי התורה והיראה, גם לא כשבח יהדות גרמניה – בשפע התרבות וכשרון המעשה, ואף לא כזה של יהדות גליציה – באנשי מדינה ובעלי-תריסין, אלא ברוח התמימות הגדולה, ברוח הקדושה שגבלה באצילות, עד כמה שיכולים גלות וניכר להזדהות עם […]

בשנים 1931-1923, שבהן עסקתי בפעילות ציבורית, לא הייתה שדלץ עיר תעשייה של ממש, אך פעלו בה מאות בתי-מלאכה, שעסקו בתעשייה זעירה של עבודת כפיים ופרנסו כ-3,500 משפחות יהודיות. האיגודים המקצועיים מנו כ-2,000 חברים ובהם אחוז גבוה של יהודים, שחיו לא מהלוואה בריבית, לא ממסחר ולא מ"עסקי-אוויר", אלא קיימו בגופם ובידיהם את הפסוק "בזיעת אפיך תאכל […]

בשנת 1923 נוסד בשדלץ, ביוזמתו של כותב שורות אלה, סניף של אירגון "טא'ז" האגודה לשמירת בריאותם של היהודים. תקציב הסניף התבסס על מסי החברים כ-800 איש בערך, ונעזר בהכנסות מאירועים, ומסיוע של הקהילה היהודית המקומית ושל המרכז בוארשה. בראש הסניף המקומי עמדתי, כאמור, אנוכי; לצדי פעלו: יהושע אקרמן, ס' הלברשטט, ד"ר לבל, יוסף אלברג, ד"ר […]

בית-חולים יהודי, אמנם ברמה נמוכה מאוד, היה קיים בשדלץ בעבר, אולי עוד לפני המאה ה-19. הוא נמצא באזור שבו, ב-1890, נבנה בית-החולים החדש – בין בית-העלמין ורחוב פיינקנה מצד אחד, וכיכר השוק והגן-העירוני מהצד השני, בקרבת "הסמטאות". לפי סדרי השלטון דאז עמדה בראש הקהילה היהודית הנהלה של כמה מנכבדי העיר, וכל אחד מהם שימש במשך […]

כשחזרתי מישיבת לידה בן ט"ז ומחצה התחילו אבי מורי ז"ל והסבים שלי: ר' אליעזר ארי' פלוצניק ע"ה אבי אמא ור' אפרים גרשסנקורן ע"ה אבי אבא, שניהם חסידים מפורסמים – לדאוג לתקנתי להשיאני אשה.  מבין הנכבדות שדברו בי, נראה בעיניהם ביותר שידוך שהציעו לי משדליץ. את חותני, הקדוש ר' יצחק וינברג ע"ה, לא הכרתי, הוא נהרג […]

אחרי הפוגרום הנורא, שעשו הרוסים בשנת 1905 ביהודי שדלץ, עזבו את העיר רבים מבניה. היו שעקרו למחוזות אחרים, והיו שיצאו את פולין ושמו פניהם לארצות-הברית, קנדה וגם לדרום אפריקה. בין אלה היה מרדכי רוזנבך, אשר הקים מפעל משגשג לטבק בדורבן אשר בדרום אפריקה, ותרם כספים רבים לאוניברסיטה העברית בירושלים ולישיבות בארץ-ישראל. עלייתם של בני שדלץ […]

רבים מצעירי שדלץ למדו בישיבות מפורסמות בחו"ל, אך גם מי שנשאר בעיר יכול היה למצוא לעצמו מקום כלבבו לעסוק בתורה. על יד בית-הכנסת הגדול נמצא בית כנסת של החייטים; ברחוב דלוגה שכן בית-כנסת ושמו פטרבורגר שטיבל, והקצבים פקדו את בית-המדרש שלהם ברחוב האטליזים. מלבד בתי-החסידים – שטיבלעך – לחסידי גור, סקרנבייץ', אלכסנדר, אמשינוב, פוריסוב, ביאלה […]

אמרו חז"ל: "חן המקום על יושביו", רוצה לומר: מיושביו יכול אתה להכיר את חן המקום. ואני בבואי לתאר את מה שראיתי ומצאתי בשדלץ עירי, כפי יכולתי והלך רוחי ובהתאם להשקפותי, אספר על "המזרחי", אשר הייתי אחד ממייסדיו. אתאר תחילה לפני הקורא את דמותם של רבני העיר, לומדיה עסקניה, סוחריה וחסידיה. מספרים כי בתקופת הוויכוח בין […]

עדות זו ערוכה מתוך ספרו של יצחק כספי, מגילת פרעות שדלץ בשנת 1906. על שנת היווסדה של שדלץ כיישוב, ועל מהותו של השם שדלץ שנועד לעיר זו – קיימות דעות וסברות שונות. לראשונה נזכרת שדלץ בשנת 1448 במסמך רשמי – בקודקס הדיפלומטי של פולין הקטנה – אכן, הפרטים הנקובים שם קלושים הם. יש לשער שהישוב […]

מרדכי צאנין (1 באפריל 1906 – 4 בפברואר 2009) היה בלשן וסופר יידיש, מילונאי ועיתונאי, ומנהיג תרבותי של היידיש בישראל. מחבר המילון הגדול יידיש-עברית-יידיש, מייסדו ועורכו של העיתון "לעצטע נייעס". אחר תום המלחמה, בסוף שנת 1945 יצא צאנין לסיור בן שנה בפולין ובמהלכו שלח מאמרים ליומון היידי "פארווערטס" בניו יורק. במאמריו דיווח על חורבנן של כמאה […]

עד שנת 1926 קראו למשרד הקהילה היהודית בשדלץ "דאס דאזאר שטיבל" – ביתן הנהלת הקהילה. שם זה אכן הלם את מצב הקהי לה באותה עת. המראה החיצוני של המקום ומעמדם של ה"דוזורים" (נציגי הקהילה הנבחרים) היו כמו ב"שטיבל" (בית-כנסת קטן של חסידים). היה זה חדר ארוך וצר. בקצהו, ליד הדלת, ישב ר' יצחק טננבוים. הרבי […]

נולדה ב-12.4.1915 בשדליץ לאב רוקח ולאם עקרת בית. הייתה חברת ילדות של אירנה זבצקה ושל ציפה יבלון. למדה בבית הספר הגבוה למסחר בוארשה ואחרי הלימודים קיבלה עבודה בארגון כלכלי גדול בתור מבקרת. על אף שאביה היה חבר המפלגה הלאומית-דמוקרטית (שתמכה בגלוי בהגבלת דרכם של היהודים בפולין והקטנת השפעתם בכלכלה) ואמה קתולית אדוקה, מאז שהייתה צעירה […]

אירנה נולדה ב- 6.6.1915 בכפר ליד שדליץ. אביה היה חקלאי ומאוחר יותר עבד כפקיד בעיריית שדליץ והמשפחה עברה להתגורר בעיר. אביה היה בעל אוריינטציה פוליטית ימנית, אמה קתולית אדוקה. בזמן מלחמת העולם השנייה דוד שלה מצד האב היה רופא-קצין בארמיה של האלר, נפל בשבי הגרמני וחזר לפולין רק בתום המלחמה. אחרי הלימודים בגימנסיה נרשמה אירנה […]

אגניישקה בודנה חיה בגדיניה, עיר הנמל הפולנית שעל חוף הים הבלטי, סמוך לגדנסק (דנציג). עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כבשו הגרמנים את העיר, רצחו רבים מתושביה הפולנים ואת האחרים גירשו מזרחה. אגניישקה מונצחת בספרם של מלכה דרוקר וגיא בלוק, The Rescuers. אחרי נדודים ותלאות רבות הגיעה אגניישקה לבדה לעיר שדלץ שבמחוז לובלין, שמחצית מ-30 אלף […]

שדליץ היא כיום חלק ממחוז מסוביאן מחוז מסוביאן הוא הגדול ביותר בפולין והוא שוכן על קו הגבול של שני הלוחות הטקטוניים המרכיבים את אירופה: מזרח אירופה ומערב אירופה. וורשה היא בירת המחוז. הארגון מחדש שהתרחש בפוליטיקה בפולין בשנות ה 80 התבטא בפיתוח מאסיבי של הכלכלה, שעד אז הייתה ריכוזית ומתוכננת ע"י השלטונות. כתוצאה מכךהפך מחוז […]

בעת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה, היו בשדלץ רק שני מוסדות תרבות יהודיים: הספרייה האידית והברה "יידישע קונסט" – אמנות אידיש. הספרייה חלה את דרכה בשנת 1901 בביתו של המשכיל י' גולדווסר, אשר החזיק ארון ספרים במחתרת. הוא אפילו לא ידע מי הם הקוראים. הספרים חולקו בחוגים שונים, בפגישות חשאיות. כעבור כמה שנים הפכה הספרייה […]

בימי שישי בערב וגם בערבי חג החזן היה ניצב על הבמה ופותח את תפילתו ב"לכו ורננה". שיא הזמרה החל עם השמעת הפיוט המפורסם "לכה דודי". כמה מנגינות חוברו לפיוט יפהפה זה? קשה לתאר זאת. כל עדה וכל שטיבל יהיה זה הקטן שבקטנים, נהג להשמיע את המנגינה המיוחדת לו או זו המתייחסת לשושלת חסידית. בבית כנסת […]

בפעם האחרונה שהתפללנו בבית הכנסת הגדול, היה בסוף יוני 1939. היה זה, כנראה, בחג השבועות. יותר לא דרכה כף רגלי בבית כנסת זה (הייתי אז בן 12). בבוא הגרמנים לעירנו בספטמבר 1939, דבר ראשון הם שרפו את תוכן הגניזה. תפילות? איני זוכר אם היו כבר תפילות שם. בהיותנו בראבוג, בתוככי רוסיה הצפונית, עוד הספקנו לקבל […]

אין כימים הנוראים בישראל, לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם. בערב יום הכיפורים, לפני ההליכה לבית הכנסת לתפילת כל נדרי, היו נוהגים ללכת איש לרעהו לבקש סליחה ומחילה ובעיקר להשלים אחרי מריבות ישנות. המקום העיקרי, שאליו נהגו הורי ללכת ולברך ב"גמר חתימה טובה" הייתה דודתי ביניה (אחותה הבכירה של אמי רחל). בברכות המקובלות ובאיחולים המקובלים "שהתפילות […]

אני הכרתי את בית הכנסת כילד צעיר מאוד, בעת שכיהן כחזן מר פסובסקי. מאז אותו רגע, כל שבת וכל חג, היו קודש לתפילה בבית כנסת זה. כמה זמן הספקתי להכיר את החזן פסובסקי, לא אדע. ילד קטן הייתי אך את דמותו הנעלה אני זוכר היטב. לאחר שאבא החליט לנטוש את השטיבל של חסידי מינסק ולעבור […]

למה בחרו דווקא בחזן זופוביץ, לא אדע, ידוע לי רק שעם היבחרו ידעה העיר גם שמחה וגם שערוריות. השמחה באה מכך שימי התפילה שלו הפכו לימי שמחה, והשערוריות נבעו מזה, שלא כל פרנסי העיר היו מרוצים מבחירתו. במה הדברים אמורים? יש לדעת שהרכב המתפללים בבית הכנסת היה הומוגני. בראש וראשונה היה צורך להתחשב במעמדם המיוחד […]

מאותו זמן שאבא נטש את המניין שבשטיבל דחסידי מינסק, היינו קשורים בלב ובנפש לבית הכנסת הגדול. בית כנסת זה שהיה מפואר בפני עצמו, הוקם על חורבותיו של בית הכנסת הקודם, שהיה בנוי מעץ ונשרף במהלך של שריפה מסתורית. אגדה (או סיפור אמיתי) התהלכה בעירנו, שבית הכנסת הקדום נשרף כתוצאה מאי קבלתו למשרה של רב מסוים […]

דברים אלו, המתאר ביקור בשדלץ לאחר המלחמה, לקוחים מספרו של מ. צאנין, "תל עולם: מסע על פני 100 קהילות נחרבות". מיהודי שדלץ ניצלו מתי מספר. מעטים ביותר ניצלו מטרבלינקה. אלמלא יצאו אז חלק מהיהודים עם הצבא האדום מי יודע אם היו נשארים אחרי החורבן מאה יהודים מבין 18 אלף חברי הקהילה. כמו בכל ערי פולין […]

ב-22 באוגוסט 1942, שבת, ט' באלול תש"ב, בחצי הלילה הקיפו את הגטו גרמנים, אוקראינים ושוטרים פולניים. בבוקר גורשו כל היהודים לעבר בית-העלמין הישן ליד בית-הכנסת. שם נערכה סלקציה, שהפרידה בין בעלי כושר עבודה לבין האחרים. במשולש הרחובות סוקולוב, אוסלנוביצ'ה וטארגובה נוצר "הגטו הקטן", ואליו הועברו כ-500 יהודים. כ-1,500 נוספים נכנסו אליו בגניבה. בבית-העלמין נרצחו ביריות […]

באפריל 1940 ביצעו הגרמנים רישום של כל הגברים היהודיים בגילאי 16 עד 60, ובנובמבר 1940 בוצע מפקד אוכלוסין לאותם רחובות בהם היה רוב יהודי. בתוך גבולות העיר שדלץ סומנו שני רבעים: רובע I כלל את הרחובות: "1 במאי" (כיום Swirskiego), הרחובות Orzeszkowej, Kochanowskiego, Stary Rynek (כיום Bohaterow Getta), רחוב Browarna, Jatkowa (כיום Czerwonego Krzyza), רחוב […]

שדלץ נכבשה ע"י החיילים הגרמנים ב 11 באוקטובר 1939. טרם מלחה"ע II היו כמחצית מ 30,000 תושבי העיר יהודים. ימים אחדים לאחר הכיבוש הנאצי, ב 15 בנובמבר 1939, הם החלו לעצור יהודים. לאחר שכינסו אותם בכלא, הצעידו אותם למחרת היום לווגרו (Wegrow). שם- במהלך הלילה הצליחו כ 50 מהם לברוח מכיכר השוק, בהם גם הרשל […]

בשנים 1925-1924 פרצה מחלוקת בין הקהילה היהודית לבין רשויות העיר בעניין חינוך הילדים היהודיים. במגמה להגביר את הפולניזציה בחינוך ולצמצם את היקפו של החינוך היהודי, פוטרו במספר בתי-ספר מורים יהודיים ממשרותיהם והוחלפו בפולנים. היו אלה בתי-ספר ממלכתיים מסוג "שבסובקה", שבהם התקיימו לימודים במשך חמישה ימים בשבוע (הם הושבתו בשבת וביום א'), ולמדו בהם בעיקר יהודים. […]

בשנות ה-30 התחזקה בקרב האיגודים המקצועיים השפעת ה"בונד" על חשבון המפלגה הקומוניסטית. בתקופה זו נתרבו במיוחד אצל פועלי המחט המאבקים הפנימיים בין תומכי ה"בונד" לבין תומכי "פועלי ציון שמאל". לאחר מותו של המנהיג סלושני, ניסו פעילי ה"בונד" להשתלט על הארגון. המחלוקת הסתיימה בפילוג – איגוד אחד של פועלים ושוליות, שמנה 400 חברים, היה נתון להשפעת […]

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא חלו שינויים מהותיים בתעסוקת יהודי שדלץ, לבד מהתפתחות מספר תחומים חדשים. התחרות עם האיגודים המקצועיים הפולניים דחקה את היהודים מענף הבנייה, אפילו בימי תנופת הבנייה הגדולה שפקדה את העיר, בראשית שנות ה-20, כמעט לא נמצא בה פועל בניין יהודי אחד (על פי נתונים מ- 1924). לעומת זאת. היה ליהודים […]

לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, כשלגיונות פולניים התארגנו למאבק על עצמאות פולין בהנהגתו של פילסודסקי, הצטרפו גם מתנדבים יהודיים משדלץ לאחד הלגיונות האלה, שנוסד בנובמבר 1917 באוסטרוב ובקומרוב. מנהיג הקבוצה היהודית, זלמן פרייליך, נפל בשבי הגרמנים יחד עם לוחמים פולניים, צעיר יהודי נוסף, משה רוזנבלט, היה בין לוחמי פילסודסקי שנכנסו ללומז'ה והשתלטו עליה מיד עם […]

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, חנתה בשדלץ המפקדה הצבאית הרוסית של האזור ובראשה הגנרל דניאלוב. הרוסים עמדו לגרש את היהודים, שכן היה זה אזור קרבות. הודות להתערבותם של אישי ציבור יהודיים הם חזרו בהם מכוונתם. באוגוסט 1915 נסוגו הרוסים משדלץ, לא לפני שבזזו בגסות בתי עסק של יהודים. במקומם נכנס לעיר הצבא הגרמני. כיבוש שדלץ ביבי […]

שנים מעטות לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הסתמנה נהירה גדול של יהודים אל העיר שדלץ המתפתחת והמשגשגת במקום התפתח במיוחד ענף הבנייה, לא מעט עקב השריפות התכופות והצורך לשקם בתים, ולעיתים רבעים שלמים, שהיו למאכולת אש. בשנת 1902 ניסו פועלי הבניין היהודיים להתארגן באיגוד מקצועי משלהם, אבל נתקלו בהתנגדות עמיתיהם הפולניים, שדרשו מהם להצטרף לאיגוד […]

על פי מקורות כנסייתיים ישבו יהודים בשדלץ כבר בשנת 1577. בגזירות ת"ח ות"ט (1649-1648) נכחדה הקהילה כליל בידי כנופיותיו של חמיילניצקי, אף שכרוניקות מן הזמן ההוא אינן מזכירות את יהודי שדלץ בין הקורבנות. מסופר בהן שמספר קהילות באזור הזה חרבו, אבל לא צוינו שמותיהן. מניחים, שקהילת שדלץ הייתה אחת מהן. בשנת 1798 התירה בעלת העיר, […]

נולדה בישראל בעיר רמת-גן כבת בכורה להוריה חנוך ובתיה פרוז'נסקי. האם בתיה, ילידת שדלץ, היא בת למשפחת זברוביץ (מצד האב) ומשפחת וורובל (מצד האם). פרוז'נסקי למדה בבית ספר היסודי כפר מלל (ע"ש אהרונוביץ), ובבית ספר התיכון ע"ש עמי אסף בבית ברל. בשנים 1968-1970 שירתה בצה"ל, ו מאז מועסקת כ עובדת מדינה ,בתחום מינהלי. פרוז'נסקי עסקה […]

נולד בעיר שדלץ למשפחה ובה הורים ושתי אחיות. בפרוץ מלחמת העולם השנייה עסק בלימודי ערב. עם כניסת הגרמנים לעיר נחטף יחד עם קבוצת גברים, ביניהם אביו ודודו. הצליח לברוח ולחזור לעיר הולדתו. קווה חי בגטו עד לחיסולו בקיץ 1942. הוא ניצל בזכות גילו הצעיר, ונלקח על-ידי הגרמנים לעבודות כפייה. בזכות תושייתו ברח לאיטליה, נתפס, ונלקח […]

נולד בשדלץ. בעיר הולדתו קיבל השכלה יסודית ותיכונית. בוגר גימנסיה "ז'ולקייבסקי". חודשים ספורים לאחר שקיבל את תעודת הבגרות פרצה מלחמת העולם השנייה. בית משפחתו נהרס והמשפחה יצאה למסע נדודים ברחבי ברית-המועצות, שם איבד לוין את הוריו. אחרי המלחמה חזר לפולין ונשאר בה שבועיים בלבד. התייצב לפעילות בתנועה הציונית. יחד עם קבוצת נוער חלוצית עבר מסע […]

יליד שדלץ. בגיל צעיר החל בפעילות בתנועת "השומר הצעיר" וכבר אז התגלה בו כושר מנהיגות. הוא היה ראש קבוצה וראש גדוד, ולאחר מכן יצא להכשרה לקראת עלייה לארץ. בשנת 1937 עלה ארצה בעלייה בלתי-לגאלית והתיישב באחד הקיבוצים הוותיקים, אבל שאיפתו הייתה לעלות על קרקע חדשה ולהקים קיבוץ יש מאין. ב-1939 עבר עם חברתו חוה, שהגיעה […]

נולד בסלונים. בשנות השלושים עברה משפחתו לשדלץ לאחר שאב המשפחה, ר' יוסף, קיבל משרה של חזן ראשי בבית-הכנסת הגדול בעיר. עד מהרה התאקלמה המשפחה בסביבה החדשה, ודוד, יחד עם משפחתו, נרתם לפעילות ציבורית רחבה. הוא היה בין מארגני "החלוץ" בשדלץ, ושימש מזכיר התנועה בגליל פודלאשקה. בשנת 1932 החליט החזן יוסף פסובסקי לעלות לארץ הקודש יחד […]

פישל (אפרים) פופובסקי (דרומי) נולד בט"ו אייר תר"ן (13.5.1890) בשדלץ שבפולין, לאביו משה ברוך פופובסקי (למדן וחסיד) ולאמו חנה בת יוסף פירניק. למד בחדר ובישיבות והשתלם בלימוד עצמי בידיעות כלליות. ב-1914 נשא לאשה את עטריה בת חיים זילברברג. עבד בשרות הלשכה הראשית של הקהק"ל בפולין. היה חבר הועד המחוזי והמועצה של המפלגה הציונית. חבר ועד […]